רייסקינדר – ‘גר עם ההורים’

אשכרה מהפנט

מסך. גבירותי וגם רבותי ! הישר מחדר השינה של אסף "רייסקינדר" עדן, סולן להקת הPאנק 'אשכרה מתים', אלבומו השלישי – 'גר עם ההורים'.כבר השם של האלבום עושה הצהרה פרטית, חצי צינית אולי, ושם את הסדינים על המיטות, מראה את חוסר הסדר בחדר, עם  הטלויזיה ברקע ומוצרי החלב במקרר.. . כמו מתוך וסביב. מרוּת-מרד, פינה שקטה- במה רועשת.האלבום מורכב משמונה קטעים, ברובם אינסטרומנטליים, המרכיבים 25 דקות ביתיות, רגישות, ילדותיות, וגם פגיעוּת.. המוסתרת רייסקינדרע"י סמפלר,  דגימות, סיסמאות מחזוריות ודמיון רב. קשה להימנע מהשוואה ל'אשכרה מתים', שם הרגישות והעצביות מופנים לסליזיות יורקת, מיזנתרופית ומוחצנית עם הומור שובה ועוקצני. כאן רייסקינדר נשמע כמו נער בישן המתחבא מאחורי הסמפלר והסאונדים, ומצליח ליצר לחנים מעניינים, כנים ועדינים (כן.. כן), עמוסי מעברים מבריקים המרוטשים בצרימוּת וחדות. למרות זאת ובאופן מפתיע אולי, יש לי תחושה אנלוגית וכמעט אנלוגית מרוב הקטעים, בגלל הרגישות, הביתיות ו'גם אני בקטע'.

מטוטלת. ה"אאוטסיידריות" של הברנש קורנת מכל שנייה באלבום וההתרסה ל"אחרים" מתוך הפינה שלו היא רגשית (דווקא בגלל שרייסקינדר נשמע מונוטוני), נטושה ולעגנית. ההרגשה שלי שהסמפולים כאן הם סוג של מפלט לדחויים.  רייסקינדר משתמש כאן בסמפלר וגיטרות (בסיסיות), ועושה בהם קסמים ומפתחות לסגנונות שונים, שבין כל המונוטוניות מתבטאים ברקע כשכבה שניה או שלישית, או צצים לשניות קטנות-בודדות.תמונות.. תמונות.. סצינות שלמות עולות בראשי כשאני מקשיב לאלבום, כמו גם לקודמיו. הקטעים יכולים לשרת פסקול אורבני מציאותי (או לא), ומסיבות פדגוגיות גם עשיתי בהם שימוש כזה, בנוסף לקליפים משפחתיים (כן…כן…כן…כן…).


סוג של ריקוד (על חלק). האלבום נפתח בקטע אינסטרומנטלי שעושה לי דקירות נוסטלגיות שהביטים הכבדים לא מצליחים לעמם. הוא מאד מזכיר את הקטע הפותח באלבומו הקודם, כמו חלקי נגטיב שבור שלא מתאחים שם כשכאן האיחוי רופף. הפתיחה המעגלית של הקטע השני הולכת כמו צב על גלובוס מפלסטיק ושימשה אותי רבות לאחרונה עם תמונות נעות. קושי תנועה ורוך. ב'שוב התלכלכתי' , חוץ מהרפטטיב בשם, מתקיים כאילו בלוז מתוך ארגז חול אלקטרוני מלא בצעצועים, כשהמשפט המנחה מקבל משמעות כואבת ושלילית. 'יד אחת בגן עדן' הוא קטע רגיש על נושא רגיש, שניתן לדבר עליו רק דרך משפט חידתי, בתוך קטע חתוך, חד ומרחף אחד, והוא אחד הבולטים כאן. 'גם אני בקטע' הסוגר הוא קטע מחופש, מהיר ותופס, עם אמירה פשוטה ונוקבת, המרוככת ע"י אקוסטית וכפיים. פופ-אנדרגראונד כמו סיכות בבועות הסבון.

ג'סטר. הגלמיות והיופי באלבום הראשון (Night Drivers ), דרך האווירה והניסיוניות, המאפיינים את "צרות של עשירים", האלבום השני והמצוין, משתלבים ומגיעים באלבום הזה לתוצאה יותר הרמונית וקומוניקטיבית, שגם יותר נגישה וכיפית להאזנה וגם ממשיכה להתגלגל בראש עם הלופים והמנטרות המשכרות. רייסקינדר מזכיר לי ליצן חצר מוזנח כזה-כאילו (כאן לא ירושלים), המודע בלעדית לאמיתות וסודות אותן הוא מעביר בדרכו התיאטרלית גם לממלכה וגם לתושבים האילמים, הפיסחים, העיוורים, הטיפשים, הנאורים, המבולבלים. עולם עגול מידי אכן.כל הכתוב כאן (שיצא "עמנואל הלפרין" משהו) הוא על דעת והרגשת כותבו בלבד, ואולי ילד האורז התכוון לספירות אחרות, אבל חי אני בעולם התחתון.

רייסקינדר – 'גר עם ההורים', הפקה עצמית. 2008.

(כל אלבומיו של רייסקינדר ניתנים להאזנה והורדה חפשית כאן .)

מודעות פרסומת

תגים:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: