אלי לס – ‘אודות הנשר’


על כל אלי

המושג "אלבום" תמיד היה בעיני לא רק מוזיקה מוקלטת אלא גם עטיפה, דף מילים, גרפיקה ואפילו ריח. באלבומו השלישי של אלי לס, "אודות הנשר", מקבלים את כל אלה באופן סגפני במיוחד. בעטיפה ביתית (דף ניר מקופל) כמעט נטולת פרטים ועליה רישום- ציור של תרגיל יוגי (?) מספר הודי (??), לוקח לס את המוזיקה שלו כמו צעד אחד לאחור, לשלב החשוף של הסקיצה הלא גמורה והלא משויפת לכאורה, עם הקצוות, החספוס וההזיה. המילים לעומת הפשטות והפשטנות המוזיקלית (שוב ,לכאורה) נמצאות על מטוטלת רחבה יותר, כשהחידתיות הידועה של לס משתלבת בטקסטים פתוחים עמוסי תחושות בהם יש נקודה A ונקודה B עם קו ישר ביניהם (טוב.. כמעט..).

הקטעים כאן שואבים השפעה מהודו ,בה כנראה ביקר- חוה לס, לא במובן השאנטי כלל, אלא במינימליסטיות, ברזון, ברגעי רגעים, בדגימת קול קטנה ('בס שמי עילג' ) וגם בקטעים שאם לא שירת העשבים הם – נכתבו בהשראת מדיטציה, שם קיים המשחק הרך בין שוטטות המח באירועי שגרה לבין ריכוז עמוק והגותי ("מה טעם בשרו של הנשר.."). בקטעים האחרים לס ממשיך את המסע שלו בנופים ובהוויה הישראלים, אותם הוא מפרק דרך חלומות, טקסט דחוס, זכרונות מעומעמים-עמומים ( שתי קריצות ) והרגש המרוחק הזה ששורה על הכל. ציפורים , מטוסים, ופסולת -פיזית ואלגורית- שזורים בנושאים של חלק מהקטעים כמו גם באלבומיו הקודמים והמצוינים, 'קישון' ו 'כוכב מלא אכסניות'.

לס מנגן, שר ומדקלם בעברית באופן ייחודי, מקורי, שלא מתכחש להשפעות רבות, אבל מאד מאד נאמן לעצמו. לעיתים הוא נשמע כמו חזן אשכנזי מופנם ושרוט, ולעיתים כמו תאומים במזל עקרב. הישראליות אף פעם לא נשמעה כך – מתוך החצרות האחוריים והמעושבים, מגרשי האשפה וגם מתוך פאלקונים או בעלי כנף אחרים. נופי ילדות, גיבורי תרבות, אהבות דרך עדשת אליהו הפגיעה והרגשית. אלי לס - אודות הנשרבמובן הפשטני, הדרקון והנחש משויכים לעיניים החומות, לאנשי האדמה, לחם ורגש. הנשר משויך, בהכללה כמובן, לעיניים הכחולות, לאינטלקט, למבט העל הלא-אישי. המוזיקה של לס מתעתעת בין חם וקרבה לאווריריות מרוחקת, נעימה ולעיתים גם צינית.

לקח זמן לאלבום הזה להיפתח בליבי וראשי. ראשוניות הקטעים והאופי החשוף יותר שלהם היו מעין הפתעה מרתיעה מעט, אך לאחר שמיעות מרובות אימצתי את הדיסק הזה כחבר יקר. יש כאן גם נשר, נחש, ירדן, פרפרים, קטעים קצרים ומסתוריים, קטעים ארוכים עם טקסט חבוי (ניתן להבין רק בדף המילים), נוף פשוט ומהפנט אחד ואלי לס, שאולי אם ימשיך לתת לעצמו את החופש היצירתי הנדיר שלו ויעופף כנשר, יזכה להכרה לה הוא כה ראוי.

בסיכום השנה הקודמת כתבתי על דני הדר, גם הוא מפת/קית ( "בית האהבה" ) וצוטטתי את קפקא יקירי. אז אולי זו תחילתה של מסורת.. וגם השנה מתחברים לי תחושתית בקשר רופף מילים של פרנץ בהקשר של אלי לס:

"… ורק הסדק בגזוזטרת העץ למעלה עוד עמד בבהירותו וריתק אליו לרגע את המבט התועה, או אז חש ק. כאילו נותק כל קשר עימו וכאילו הוא חפשי עכשיו יותר משהיה אי פעם, והוא רשאי לחכות כאן, במקום האסור עליו בדרך כלל, כמה שירצה, ואת החופש הזה נאבק וכבש לו כדרך שלא כבשו איש מלבדו, ואיש אינו רשאי לגעת בו או לגרשו או אפילו לפנות אליו בדברים; ואולם – ובזאת היה משוכנע לא פחות – כאילו אין בעולם דבר חסר פשר יותר, נואש יותר מן החופש הזה, מן החיכוי הזה, מאי-הפגיעות הזאת" (מתוך 'הטירה').

האזנה לאלבום

אלי לס – 'אודות הנשר' , פית/קית 2008

מודעות פרסומת

תגים:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: