פאניק אנסמבל

מוזיקה פסיכו-תרפויטית

הדיסק של ' פאניק אנסמבל ' הוא קלאסי. כלומר,  לא במובן של סגנון המוזיקה אלא בכל הריחות, הצלילים, החזיונות, והתחושות שעולים ממנו. בפחות מארבעים דקות מרוכזות, המוזיקה כאן מתכתבת עם פסיכיאטריה קלאסית, נשיות, קברט מהמאה החולפת, אמנות עתיקה וסגנונות מוזיקליים שונים, כשכל זה נעשה בכלים אקוסטים ברובם, עם צליל חם, אנאלוגי,  עגול ומלטף. ישנה הקפדה רצינית על כל צליל, תו והברה, כמו גם הומור תמים וחינני.את 'פאניק אנסמבל' ראיתי מספר פעמים בהופעה, ואחד הדברים הבולטים בתקופה הזו הוא המעבר של ההרכב מרצינות תהומית ונוקשה משהו (לפני שנה וחצי) לרצינות משולבת בתיאטרליות וחיוך. הדיסק מופיע בפורמט ידידותי במיוחד של קטעים קצרים ברובם, קליטים ומורכבים כאחד, עשירים כמרק אהבה חרפי. נלקחה החלטה לוותר על הסאגות הארוכות (כמו Nighthawk המופתי) עם הקצוות החדים לעיתים שהופיעו בהוצאות איזוטריות קודמות של רועי ירקוני.  הקול של יעל קראוס הסולנית פרונטלי, בולט, והוא כשער כניסה מזמין . האנסמבל הוא כמו תמנון רב זרועות ואיטי,  כשרועי ירקוני מהווה את הראש המפעיל את הזרועות המרובים. האיטיות מתבטאת לעיתים בנושאים ותדר על גבול הארכאי,  אך מהצד היפה שלו, וגם בסבלנות צליל הנותנת לקטעים מרחב נשימה וייחודיות.

פאניק אנסמבלהעטיפה.  מירב שחם עיצבה עטיפה המלאה בסמלים קלאסיים הקשורים לחלימה ולפסיכה.פרפרים על חוט,  עץ ללא עלים,  אדם עם ראש חיה,  כדור פורח,  מגדלור, עננים וצבעי פסטל בגוון עמוק. חברי האנסמבל בצילום ספיה בלבוש ערב עתיק עם ג'סטות קלאסיות (פעם אחרונה המילה הזו..)

הנשים. רועי ירקוני,  הוגה ההרכב, היוצר העיקרי והמלחין של הקטעים אמנם גבר, אך כל האדים האתריים הנודפים מההרכב נשיים. יעל קראוס כסולנית בכל הקטעים, נועה גולנדסקי בכלי הקשה וקולות, וגליה חי בויולה וקולות מהוות את הגרעין הווקאלי,  כשגם בהופעה מקומן בחזית הבמה. הטקסטים, בחלקם הגדול של קרן אלקלעי גוט, מתעסקים בנשים רכות במצבי נפש,  או במצב נפשי מיתולוגי כמעט ביחס לדמות נשית ( ‘Jewish Women’ ) .

הקטעים. ‘Undeground’ ,  הקטע הפותח (גם בהופעות),  אדיר ומצמרר.  הוא גם הקטע הארוך והמאתגר כאן והופיע בעבר בהוצאה אינטרנטית הכללה הופעה בתיאטרון קליפה. ויולה,  בס וסינטי בקינה מלטפת אך מלאת מתח הנשברת עם קולה החם של יעל קראוס.  הטקסט הטיפולי והמעבר לחלק השני של הקטע מושלמים.  קתרזיס דיסטורשני עדין בסוף.  ללא ציניות,  הייתי ממליץ על הקטע כפסקול במקומות כאבארבאנל ושלוותא. פסיכו – תרפויטי מהצד האחר. קטע נפלא. 'Fear’ הוא  טקסט רפטטיבי טיפולי אך נוטה יותר לכיוון השדוני. ‘Spring in your heart’ עמוס דימויי טבע והוא פופ טהור ונקי על מסע החיים הקצר של פרפר – מזכיר להקות "רוק מתקדם"בריטיות משנות ה -70;  ב 'Love soup ' מבצבץ לכמה שניות קול גברי,  רחמנא ליצלן,  אך גם זה קול מוזר,  וזה מובן,  כי קוראים לו דירק קונש (!) , הצליל של הקלידים עמוק משכר וטוקסידומוני להפליא;  'This women ' הוא אחד מ"שירי הנשים" המבליט את האיכויות הקוליות של יעל  קראוס;  עוקב 'Obsesions ' המידבק והאופראי;  'Jewish women ',  קטע קליט,  תיאטרלי וסוחף, כשבגרסה האולפנית התווסף קול אידישאי של קרן אלקלעי גוט (טוב, נו..).   ‘What do we owe each other’  מינימליסטי ודרמטי; ‘On this night’   עם הפזמון הקירקסי מהווה כמו פסקול לסרט שח"ל מאמצע המאה שעברה. הדיסק נסגר,  ככה בהפתעה,  עם  ‘I saw my lady weep’ , חידוש לקטע של John Dowland , משורר אנגלי מהמאה ה 16,  וגם זה  כמו הומאז' להרכבים משנים עברו.

מרפא. למרות הפורמט הידידותי,  פאניק אנסמבל יצרו מוזיקה על זמנית,  שיכלה לצאת באותה מידה בזמן אחר. השילוב בין הלחנים וההפקה של רועי ירקוני לאיכות הנגינה של הפרטים בהרכב, ביחד עם הטקסטים הלא שגרתיים,  יצר מוזיקה מקורית, נדירה מעניינת ומרגשת, על אף ההשפעות וההקשרים המרובים.

פאניק אנסמבל הם:
רועי ירקוני – פסנתר, לאפטופ.
יעל קראוס – שירה.
נעה גולנדסקי – כלי הקשה, קולות.
גליה חי – ויולה, קולות.
יהוא ירון – קונטרבס, בס.
עומר הרשמן – גיטרות.
בוריס מרצינובסקי – אקורדיון .
דירק קונש – חצוצרה

פאניק אנסמבל, האוזן השלישית, 2008.

מודעות פרסומת

תגים:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: