פזמוני ‘מלכת אמבטיה’


'מלכת אמבטיה' שכתב חנוך לוין וביים אחיו דוד לוין, מעבר להיותו מחזה "שערורייתי" ופורץ דרך כשיצא ב- 1970  הוא גם אסופת שירים נדירה יחסית, המכילה לחנים ועיבודים של אחד מגדולי מוזיקאי הרוק שהיו כאן –   המתופף זהר לוי.

לוי הוא כמו איזה כוכב שביט שחלף כאן בסוף שנות השישים ותחילת השבעים. השפעתו ואורו הרבה יותר   רחבים מאותם שנים מעטות יחסית בהן היה פעיל, החל מנגינה ב'חלונות הגבוהים',  דרך שירים פסיכיים ב 'זהר השביעי'  וליווי לרן אלירן. מלכת אמבטיה היה התקליט הראשון שלוי היה היוצר והרוח העיקרית בו. אחרי הנפילה המהירה של המחזה וגניזת התקליט, יצר לוי יצר בחיים הקצרים של הסופר גרופ, 'כיף התקוה הטובה',  את אחד משירי הPאנק הישראליים הראשונים – 'אני בדרכי למוסד הסגור'.
לשיאו התקשורתי והמוכר, לפחות כיום, לוי הגיע עם 'אחרית הימים' ב- 1972, שם הוא גם הלחין ועיבד את כל הקטעים. ופרט להבלחות מעטות בנגינה בשנתיים לאחר פירוק 'אחרית הימים' זה היה הסוף בעצם.

כל דרכו של זוהר לוי ברוק רצופה באלמנטים של חיפוש וניסוי, אכזבות ועימותים. לא היה פרויקט אחד ששרד זמן רב מעבר לחדשים ספורים: שירי 'כיף התקווה הטובה' נותרו כאסופה של יוצרים שונים, וההרכב עצמו כלל לא הוציא תקליט או הופיע עקב חיכוכים בין לוי לשמוליק קראוס; אחרית הימים גם כן התפרקה לפני שהתחילה להופיע. ובכל המכלול הזה, הדרך, הקונספט, ההתייחסות אל והנפילה של 'מלכת אמבטיה' כמעט מובנים לגמרי- ולא בצורה הסמלית…

עטיפת התקליט של מלכת אמבטיה מזכירה מצה (כן, של פסח) – ציטוט מביקורת שהופיעה בעיתון מעריב בגנות ההצגה. שחור כתוב על עיתון צהוב.מלכת אמבטיה אנלוגיית פסח זו מתחדדת בקוראי את הדרך בה הוקלט התקליט (מתוך העטיפה הפנימית של ההוצאה המחודשת של 'האוזן השלישית', שכתב יאיר יונה): "בעקבות הרעש הגדול והסערה הציבורית שלא שככה לרגע, הוחלט להוריד את המחזה לאחר מספר הצגות מועט. זוהר לוי, שהלחין את כל שירי המחזה וגם ניגן תופים בו, כינס את צוות השחקנים באולפן וביום אחד הוקלטו שירי המחזה והונצחו על גבי תקליט". אנדרגראונד אמיתי… הצליל המשויף של הופעה חיה באולפן ניכר בכל הקטעים, והתוצאה הלא מושלמת היא גם חלק מהעוצמה שלהם.

המילים של חנוך לוין סרקסטיות, חדות, מושחזות ולא מרחמות על דבר. הוא רותם מילים גבוהות ו"גסות" יחד למסר קשה וצורב. כידון קר באדנות הישראלית שלאחר מלחמת ששת הימים והתחושה האופורית בעקבותיה. לוי לוקח את הכתיבה האנרכיסטית הזו ומלחין אותה בנועם לכאורה- נברשות מצילה, קלידים "מחייכים", פסיכדליית נוצה, לייט ג'אז רוק- ובחתרנות צליל בולטת חלקית. חלק מהקטעים נשמעים כמו מיוזיקל הזוי "על העוקם". הפער הנוצר בין המילים לרוב הלחנים מדגיש את שניהם.

"אנשי בסדר", הקטע הפותח שבו ישראל גוריון הוא הסולן, נע מבלדה רכה, נוגה והרמונית למקהלה נבחנית של "טוב, מסריח וחם"; "היה זה בגיל שלוש" הוא כמו שיר ערש, כשהלחן והקול של הסולנית, ז'רמן אוניקובסקי, מהווים מעין מיסוך הרדמה למילים הטרגיות.
"הגטו שלי" ו-"אחים צ'מבלולו" הם בלדות מקסימות (הלחן… ) המבליטות את התזמור והנגינה המופלאה של לוי. איני יכול להימנע מהשוואה, אסוציאטיבית אולי, לרע מוכיח. שניהם מתופפים שהיסודות שלהם מעוגנים גם בג'אז מסורתי; מעבדי צליל, שכל דבר שנגעו בו נשמע אחר, כמו עם איזושהי הפרעה או דיסהרמוניה הרמונית להפליא. בדומה למוכיח, סאונד התופים אצל זהר לוי הוא הרבה מעבר לנתינת קצב, אלא כמו מהות נושמת וחיה.
ב-"רגעים יפים", תיקי דיין היא הסולנית והיחידה כאן שמהווה קשר בין המילים ללחנים. השירה שלה אינה עדינה כלל ולכן לא מטשטשת את המסר. המיסוך נעלם קצת, שהרי אפשר למות לא רק ממלחמות, אלא ליפול ברחוב או סתם להתאבד. אכן, רגעים יפים. "עשרת הדיברות" הוא קטע של כל הלהקה, מלווה בנגינה שבטית תוך כדי החרבה של כל הדיברות. "הבטחה", הגא'זי וה"קליל", קצר, מהפנט ומלווה במקהלה מונוטונית וטורדנית.
"פגשתי בתותח ביישן" – שוב עם דיין כסולנית – נשמע כמעט כמו קטע מהתוכנית הסטירית דאז, ניקוי ראש. ישראל גוריון הנפלא ממשיך עם "אבי היקר", בלדה טרגית על אב העומד על קבר בנו שלא סולח: "ואל תדבר עוד מילים גבוהות, כי אני כבר מאד נמוך, אבי". כמה יופי יש בלחן כאן. שני הקטעים הסוגרים – "אבל המלכות היא שלמה" ו "לקקו אחים לקקו" – לוקחים שוב לכיוון השפיץ מעצם היות הסולנים כאן דיין והלהקה בהתאמה.

זהר לוי נעלם כמעט לגמרי מנוף המוזיקה מאמצע שנות השבעים, ולא התפתה ל"הופעת איחוד" של אחרית הימים או ל"הופעות מחווה" שונות. ההיעלמות והשתיקה שלו מגבירים אולי רק במעט את המוזיקה והדרך שהשאיר. הוא עשה מה שהוא אהב, בדרך שהוא אהב ועם הייחוד שלו. וכשלא התאים ל ו- הוא קם והלך.

גם ביחס לטקסטים של חנוך לוין, המוזיקה של לוי נשמעת רוחנית, מלאת השראה, העזה ודמיון. אני לא אתפלא אם השתיקה שלו נובעת מהימצאותו בדרך חיפוש כלשהי, בודהיסט בהודו או אולי יוגיסט מקומי. אבל זו כנראה סתם היסחפות שלי.

טקסטים – חנוך לוין.
לחנים, עיבודים, תופים – זהר לוי.
אברהם פנגס – גיטרה.
יוסי מנחם – בס.
רוברט צ'יק – פסנתר.
שרים – ישראל גוריון, תיקי דיין, נחום שליט, יוסי גרבר, ז'רמן אוניקובסקי .

מודעות פרסומת

תגים: , ,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: