אלכימאי עשב מר (2) – על 'שירי ארץ ישראל' של העבד

(נסיון שני ומורחב יותר לכתוב על האלבום. אולי כל כמה זמן אעלה מלים נוספות עד שאורכן יגיע לראש הרי מואב)

האלבום לשמיעה , קניה והורדה בבאנדקמפ  

"אלה החצוצרות ואלה התופים 
אלה המדים ואלה הסוסים האחרונים "

(חובש את קסדת האוביקטיביות ומהדק הרצועות היטב)

11 שנים אחרי האלבום הראשון של העבד, משתחרר בחג החירות אלבומם השני והוא מרנין, מפתיע, מרגש, עמוס, ניסיוני ויוצא דופן.
שלום גד האיש הראשי מאחור מאגד את ההרכב המקורי הכולל  גם את אלי דראי, אמיר זוסקוביץ וטלי אלבז , בנוסף לשלל אירוחים הכוללים חברים מפונץ, בני משפחה, ילדים, חצוצרות ועוד מיני כאלה שלא היו עד עתה באלבומיו.

למרות הציניות בכותרת האלבום, התחושות הלא פשוטות מחלק מהמילים ואפילו הבוטות ב"עטיפה", גד מתיך את כל אלה באופן עדין וחד יחד, בלחנים יפהפיים לתוך קטעים מורכבים וזורמים המשתלבים ומסתרגים בתוך עצמם וביניהם, מפיסות ליצירה שלמה.

האלבום נשמע בחלקים נרחבים שלו כמחזמר פנטסטי ומוזר, בשימוש בקולות השונים והמעברים בין ובתוך הקטעים וזאת למרות שהנגיעה שלו במציאות חיינו כאן כמתבקש (על פניו) משם האלבום , קימת, אך גד יודע לשלב זאת בדרך מופלאה עם סוריאליזם , כפל משמעות (לראות עיני כמובן), עם ההומור השלומגדי והמילים-משפטים שנשארים בראש זמן נצח עם כל פשטותם ומורכבותם יחד ונפתחים כפקעת רבת שכבות.

התחושה מכל השירים ביחד שהם האמנות עצמה והמרכז. אין איזה מופע אגו או האדרה אישית. הקולות של כל המשתתפים שחלקם אינם זמרים וזמרות אלא פשוט שרים כאן בקולם, במין ענווה ,כדי לשרת משהו אותו יצר גד , נותן לאלבום הזה ייחוד נדיר באמת שלו ואיך שהוא עובר. ובמובן הזה, השם של ההרכב 'העבד' תואם , גם אם זו לא היתה כוונתו.

ובכל זאת התייחסות פרטנית לחלק מהקטעים בהתפעמות שלי מ :
 השילוב בקטע הפותח בין הילד לחברי העבד ששרים אחריו, נשמע כמו שני קטעים שחוברו מסיבה חידתית לי. ה"בית" המושר ע"י העבד חוזר על עצמו 3 פעמים .גאוני. זה יכל מצידי להימשך עוד רבע שעה במחזוריות עם החצוצרה והעצב המתוק .נפלא.
 החיבור ב'סיגריה בשקל' בין קליפסו למילים לא עלינו.
הנינוחות החלומית ב'זה המצב' שעושה מין עיסוי רקמות לנפש , עם המילים האלה שעדיין תעלומה היא סוד קסמן המכשף. המלאכים גבוהים פי שלושה כאן. מופלא.
הארציות היחסית ב'הד ארצי' עם הקול הישיר של אלי דראי. גם אני יכול להישבע שאין כאן ציניות.
הליהוק של יהוא ירון ל'אהבה לא טובה' , עם כל סלידתי מזילות המילה – מדהים. לחן יפהפה ונוגה שמזכיר קלאסיקות ישראליות ישנות שירון עצמו מחובר איליהם מאד כמדומני. המילים כמובן מזוותות הכל . וזה לא אהבה רעה אלא 'לא טובה'. נראה כי בהרבה קטעים באלבום יש אולי התכתבות עם שירים ישראליים ישנים (במשמעות שונה) כמו '25 שנה' ו 'בואי לאילת' .
 ' דם צהוב' הוא יצירת מופת בת 7 דקות שכמו מחברת בין כמה קטעים שונים שהותכו ע"י מדען הרגש לקטע אחד. ההתחלה כמעט כשיר ילדים בלחן ("למה לא נלמד להסתדר") מתפתחת למילים עתירות סימבולים של אדמה ואימה בלחנים אוטופיים. המילים בתחושה לא קלות ולא מובנות (לי) במשמעותן, אך זו רמה אחת של הקטע, מה גם שבאופן אישי אין בי רצון אובססיבי להבין רציונלית ומיידית נושאי קטעים האהובים עלי. התיקון או התוספת שגד עושה כאן לשיר הרעות מצמררת בהתייחסות שלה. קטע אדיר.
 המעגליות הקונדסית ב'תיכנס אל תוך חיי'.
היופי המשכר של הקטע הנועל 'אני רק סקיצה'. "אני עדיין קצת צולע ברגל שמאל ,אבל ברגל ימין, הולך ממש ישר".
ועוד רגעים רבים של קסילופון(?),הקלטות רקע מעורבבות, שכבות, והקול הזה של שלום גד.

המאסטרפיס הנדיר הזה יוצא חצי שנה אחרי 'היהודי המעופף' – פשוט טוב מידי התדירות הזו (בין אם זה חומרים חדשים או שחלקם רק משוחררים כעת). אנשים אפילו לא צמים, השמש תזרח מחר והשמיים לא נפתחו.

הכתוב עדיין רק סקיצה.

(פותח רצועות ומסיר את קסדת האובייקטיביות)

"אין יותר דם
אין דם יותר"

מודעות פרסומת

תגים: ,

2 תגובות to “אלכימאי עשב מר (2) – על 'שירי ארץ ישראל' של העבד”

  1. לאון Says:

    מסכים עם כל מילה. אלבום מעולה שבמעולים!

  2. איתי Says:

    בגלל מסכת האובייקטיביות שכחת כנראה את אחד השירים היפים באלבום הנהדר הזה 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: