Posts Tagged ‘אינדינגב’

היה אינדינגב 6

22 באוקטובר 2012


לאחר הפסקה של שנה חזרתי לגבולות, לפסטיבל ולמה שנהיה ממנו (ביחס להתחלה). הייתי בימים חמישי ושישי, מדלג בין שתי הבמות בתוך המתחם וגם לא מעט בכלל בבמה האזוטרית והמושקעת (סאונד מצויין) של המועדון התל אביבי RRC (ריאליטי ריהאב סנטר), אי שם בערבות החול מחוץ לגדר כיאה לקבורת מתאבדים .

בבמת ה RRC היתה גם ההופעה הראשונה ששמחתי לראות של להקת צנזורה הבאר שבעית (סופ סופ ) עם קארין צרפתי וקולה המלא והאדיר. רוק מצויין ולא שגרתי שהתאים למיקום הדרומי, לזמן ולהזיית הערב. ממש מורגש החיבור הפנימי בלהקה והעובדה שהם ביחד זמן רב. יופי.
בחזרה למתחם ללא כוונה תחילה נשארתי להופעת דניאל זמיר והקלרינט. מוזיקה מעניינת יוצר זמיר, אם כי זו נשארת כך והתקשתה לפרוץ אצלי משהו רגשי. וירטואוזיות על כלי זה אף פעם לא העניין הרי. זמיר מגובה בהרכב שבלט בתוכו המתופף ( ילד ? נער ? ) עופרי נחמיה שניגן על התופים כמו קלידים עם רגש , אווריריות והמצאה והיווה מפלט לחפירות הקלירנט של זמיר. לקראת סוף הופעתו החלו קטעים קליטים ודיאלוג שִירִי של זמיר עם הקהל ולזה היה כבר קשה להישאר . .
חזרה ל RRC .לראות את לבנון ללא יובל הרינג היה קצת מוזר, אולם עדיין התחברתי למדיטציית הרעש המרוכזת שלהם. גם כאן המתופף עירא מורסטין ריכז את תשומת ליבי.. נגינה באופי כמעט הפוך מאותו עפרי נחמיה. . וגם המראה.
ביום חמישי אציין עוד את צמד ההופעות הנועלות של שתיים ועשרים.. – דנסקי (עידן שמעוני) עם הרכב מורחב שלטעמי לא עשה טוב לקטעים האינטימיים בבסיסם, כשסולו גיטרה או דמותו שואבת תשומת הלב של הקלידן ממש לא התאימו ( לי ) . ללא קשר יש בעידן (הדמות) ובשירים עצמם יופי מיוחד. אחרי 4 קטעים מדדה החוצה התעכבתי עדיין ליד הצלילים המהפנטים בבמה המשנית של Farthest South , טריו שעושה מין שילוב של מונוטוניה, ג'ימג'ום, אלקטרוניקה וחפירות שונות. מאד מעניין.. ואנסה לתפסם בהופעה אורבנית קרובה.


יום שישי החל גם הוא בבמת ה RRC  . למרות בוסריות המופיעים בבוקר היה שם משהו נינוח ומאפשר כשנהנתי בלי לאהוב את המוזיקה. הממ..
בצהריים הגיעה לבמת הקוף ההופעה של האמן שאני הכי אוהב בעולם, שלום גד, שהיתה גם ההופעה שגרמה לי לא להתלבט אם להגיע לאינדי נגב הפעם.
שלא כצפוי (בראשי) גד נתן סט חריג שכלל שילוב בין קטעים חדשים לגמרי (שניים מהם בבכורה עולמית) בחלק הראשון לבין אלה המלהיבים את קהלו גם בת"א בחלק השני. היה מרגש לראות את ההופעה יחד עם קהל יחסית גדול וגם לשמוע את סוף המדבר שגד כתב לדבריו בתלמי אליהו, קילומטרים בודדים מקיבוץ גבולות. ( והשירים החדשים כה נפלאים ).
חזרה ל RRC . אלי לס ! גיבור גיטרה, נתן הופעה קצרה לצערו ולצערי עקב שיבוש מקומי. גם כך היה תענוג לשמוע את מילות האדמה והעיר של לס ,עם לכלוכי הגיטרה נותנים לרוחי מעוף ומשוש. ( ויש לו ילדים מהזהחמודים).
עדיין בבמה זו חיכיתי לחיה מילר שתמיד טוב וכיף לראות , בטח באי שם. ואכן. קוסטה קפלן נהיה מין מיני כוכב בטוח בעצמו ויוצא החוצה במקומות הנכונים . היה יופי.
חזרה למתחם, בבמת הפיל הספקתי לראות כארבעה קטעים של עבודות עפר הנהדרים שאלבומם הוא אחד היפים מהשנה החולפת. גם ההופעה השאירה לי טעם של עוד, מהמוזיקה העדינה והמפותלת מילולית שלהם. וללא פוזות.
פאניק אנסמבל עברו בשנים האחרונות מין תהליך מ ארט-רוק מעניין ל ארט רוק הרבה פחות מעניין. העיבודים הפכו ליותר רוקיים וקליטים, כשהמהות נסדקה. הילה רוח כסולנית מילאה איכשהוא את החלל של יעל קראוס, אולם מורגש כי היא רק שרה את השירים ולא חיה אותם. הופעה שהתנדפה דקות לאחר סיומה.
כמו לפני 3 שנים גם הפעם ההופעה של 'קין והבל 90210' היתה מהטובות והמלהיבות. הם באמת באמת כועסים (על הכל) . היה ממש מתאים ההופעה, הווליום, המסביב, ושאול לוריא.
לא אוהב את הבילויים. ניסיתי. פרשתי אחרי כעשר דקות.

סה"כ בלטה בפסטיבל החמרה במגמת  ה"שמייח" שגם כך היתה אחת הבעיות שלו בשנים קודמות. צריך להיות אולי איזשהוא איזון בין אינדי מדכדך ובריא לבין המוזיקה הבלקנית\ יהודית\ צוענית וכו' . אבל לא אלין. שלום גד !

ותודה גדולה לליאור שחוץ מהתעקשות מינורית על שבב נועם רותם כיתת רגליו באשר אלך.



איפה החיפושיות ? קצת על אינדינגב 4 ושש תמונות

11 באוקטובר 2010

כמעט ולא ראיתי את חיפושיות גבולות השנה. אך לאחר שהן לא עמדו במסת האנשים בשנה שעברה קיויתי שהסיבה לכך השנה היא אקולוגית ולא הדברתית .

הרעיון למתיחת הפסטיבל ל שלושה ימים נראה לי מלכתחילה מעט חשוד, למרות שיש אפקט מצטבר חיובי בזמן ארוך יותר. לאחר הפסטיבל הזה אני חושב שהיה עדיף להשאירו יותר מרוכז ביומיים (אפשר בימים חמישי-שישי) במקום לרַצות מספר גדול של הרכבים ושמות. זה די היה על חשבון האיכות בסה"כ. אני בחרתי להיות ביומיים הראשונים בעיקר בגלל הליינאפ כשכאב הראש בתם נסיעת המרתון בפקקי חמישי אחה"צ לא מרפה שעות ארוכות.

גבולות אינדינגב. מקום מיוחד, אוירה נהדרת שהלכה והתגבשה. המון צבעים, ריחות ותחושות ולא רק מהמוזיקות השונות. סה"כ היה כיף. ויחד עם זאת שום אוירה וחולות מדבר לא יאפילו על מוזיקה גרועה (לעניות דעתי כמובן). חלק מההרכבים שהופיעו השנה היו רעים אם לאמר זאת בפשטות כשמצאתי את עצמי נמלט מבמה אחת לשניה ואף מחוץ למתחם לעיתים, אם כי באותה נשימה אני מזכיר לעצמי שאני לא מנגן או יוצר יותר טוב מהם וזה טעם אישי. זהו.

מה בכל זאת. הצ'קרה של הפסטיבל נפתחה אצלי בהופעה של קוואמי שמעולם לא טרחתי לשמוע, ואף מה ששמעתי בבית לאחר מכן לא נשמע זה. כנראה מסוג המוזיקות שמתאימות להופעות וארועים חגיגיים. חוץ מהלהט המדהים של האיש יש לו גם הרכב מלווה מצויין .

רייסקינדר. חתר באדישות מיזנתרופית תחת אינדינגב, הקהל, עצמו ומה לא. האנטיתזה לכל האוטופיה החביבה שהיתה שם. פעם חמישית או שישית שאני רואה אותו בהופעה וזו היתה המוזרה מכולם. מה זה אומר עלינו כחברה שנרצח קוסמונאוט בתחנת החלל מיר? וכולם רעים אלי כולם גסים אלי. הופעה מרגשת וזה לא בהכרח קשור למוזיקה אלא למצב נפשי , חשמל באויר וניואנסים של הברות . זה קטע אהוב עלי במיוחד שלו.

טל אורן בחשמלית ומתופף . הופעה מאד יפה. השילוב בין הקטעים הרגישים והמופנמים למעברים הרועשים והנרגשות של טל אורן היה מקסים ומיוחד.

טליה אליאב מלכת המדבר . .  (על משקל "פרסיליה" הסרט שמעולם לא ראיתי ולא רציתי לראות)  גן עדן למצלמות. הופעה נהדרת שהשתלבה יופי באוירת  היריד מסביב. היה טוב גם לראות קהל רב ביחס למעטים שמגיעים להופעות המצוינות שלה בלבונטין. אולי מעכשיו.  טליה והרכב הלב הנהדר שאיתה ניגנו חומר חדש ואת 'כמהון' (שיר של מרים ברוך חלפי) מאלבומה הקודם 'התנועה' שאותו אני אוהב יותר ויותר לאחרונה. כמהון כמהון כמהון. מילה מוזרה עם השפעה מאגית כמעט שמאד מתקשרת לחולות ומרחבי געגוע.

וגם חיה מילר, עדאקי ועוד.  שש תמונות :

חלונות

תינוק

עצים

תג אפור

בצילה

קעקוע של מסטיק

מרובע תמונות מ אינדינגב 3 (וגם מילים ).

28 באוקטובר 2009

מילים כאן

 דגלים

 עצים

שומרים

פלריג

 

תמונות אנאלוגיות מאינדינגב 2 (וגם אותיות)

30 באוקטובר 2008


קוסטה וסתיו - “חיה מילר”

"חיה מילר" המצויינים בפתיחה השוממה.

ינשוף ובסיסט

ינשוף ובסיסט מילריסטי

בובות סאונד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בובות סאונד

 

 

טנקטנק

פול ולופו (על הבמה)

פול ולופו

קאובוי

קאובוי

שמיים

שמיים

המממ… משורר

המממ… משורר

ניו יורקניו יורק

פואטפואט

שמיים שרוטים

ימין ושמאל..ימין ושמאל..

הפינה השקטה והבמה הריקה

הפינה השקטה והבמה הריקה

Me We

אינדיאנים

החתולה קויוטה (לא צולם באינדי נגב)


ומילים :

..ידעתי שאני בא כנראה רק ליום הראשון, עם סיכוי קטן להיות בחצי השני של היום השני, מה שלא קרה.
ה"דלתות" נפתחו ב 12:40, או אפילו אחרי. לא הספקתי לסיים את הפיפי וכבר שמעתי את "חיה מילר" מתחילים להופיע מול 0-3 אנשים בעצם.. בבס עם סאונד מחריד בהתחלה. באופן מפתיע זו היתה אחת משתי ההופעות שאהבתי ביום הראשון. טריו רוק עם מילים צפופות ומתחכמות במבטא
קצת מוזר (ארץ מוצא ?) של סולן עם פני ילד שצובע שירים עם גיטרה בסאונד מלוכלך, ומתופף שמרביץ חזק לתופים.הכיסוי שלהם לשיר של חוה אלברשטיין הזכיר לי קצת את מה ש Cake עשו בחביבות כה רבה לאחד השירים הזוועתיים בתולדות האנושות – I Will Survive.. בררררר….
גם את השאר די אהבתי – חלל..
רק בחיאת ראב-ראבקום, מה זה השם הזה ? זה לבד יכול להבריח כל מאזין פוטנציאלי.. יש שמות הרבה יותר סקסיים במאגר, או איפשהוא.

ההופעה השניה שאהבתי היתה של יהוא ירון, שהיתה אפילו אהמממ.. מרגשת.
ירון הוא סוג של נגן על שמשתתף בכל מיני הרכבים כמו התזמורת הטרופית, פאניק אנסמבל, קטב מרירי , רות דולורס.. וכשנגן עוזב את העמדה ומתחיל ב"קרירת" סולו – יש בזה איזה ייחוד. יהוא ירון גם נטש את הקונטרבס והבס (פרט לקטע הראשון) וחשוף הופיע ללא כלי מגן להסתתר מאחוריו ,עם הרכב מצויין ומפתיע.
דווקא בשירה הלא מהוקצעת שלו היה המון כח נשמה יתרה ורגשנות רבה שלא הציקה כלל.
המוזיקה דחוסה ויפה עם מילים פצועות ממלחמה ורגש .. האותיות התפזרו שם בכל המתחם.

טוב שהיו גם הופעות לא טובות.. אז הלכתי לבמה האלטרנטיבית- אקוסטית. רק שם נראה לי היה אפשר להיות רב הפסטיבל. במה פתוחה והזויה לכל מיני פרחחים מקסימים עם גיטרה וגם הקראות שירה קורעות מצחוק ונוגעות די עמוק של רועי ציקי ארד וכנופייתו השמאלנית
(לא זוכר את השמות)

"אינדי" הא ? 2500 קרקפות היו שם . גם אם בודדים ימשיכו לבוא ולהתעניין באחד השמות הלא מוכרים שראו אז זו הצלחה אני חושב.
נראה שהרבה אנשים באו בגלל עצם ההפנינג של הפסטיבל ואולי גם בגלל שמות כמו אסף אבידן והג'ירפות שהם אולי היחידים שמביאים הרבה קהל גם במרכז.
אפרופו ג'ירפות.. כהנא משחק אותה כוכב ולא עולה לכוון כלים ..רק להופיע.. בכל מקרה פעם ראשונה אני רואה אותם וממש לא אהבתי.. דמגוגיה ריקה גסה ומביכה..לא משנה לי אם הוא רציני או
לא. וגם השירים.. פרשתי מההופעה הזו ואינדינגב אחרי 3-4 קטעים.

מאד רציתי לראות ביום השני בעיקר את אלי לס ונדב אזולאי שהופעתו באותו פסטיבל שנה שעברה היתה נהדרת. בכלל היום השני נראה יותר ידידותי… כנראה בגלל שלא הייתי.

לגבי הארגון נראה שניתן היה למכור הרבה יותר כרטיסים במכירה מוקדמת ובטח להיות חדים יותר לפני שנגמר. אבל היו גם הודעות באתר שלהם. נראה לי שגם הם לא ציפו לכל כך הרבה אנשים למרות המכירה המוקדמת המוצלחת.

"זו סיסמה מקומית, שיר נושא עדכני…"