Posts Tagged ‘אלי לס’

אלי לס – 'היום עובר אחת ושתיים'

11 באפריל 2015


מברך על הכל. האלבום החדש של אלי לס כה טוב ומרגש שהוא גרם לי לאחר יותר משנתיים להעלות בבלוג פוסט כתוב שאינו אוסף. 

אלי לס יצר כאן אלבום שהוא מצד אחד מינימליסטי-אישי העוסק בסביבה הקרובה והיומיומית  – מקום מגורים, נופים, משפחה, הורות, ומהצד האחר יש בו עושר ועומק הנובעים מהאופן הלא רגיל והרגשי בה לס מלחין את כל זה והאווירה הסמיכה השורה על הקטעים ששולחת אותי למקומות רחוקים אי שם במרחבי הכדור ולתוך חצאי הכרה בפנים.אלי לס - היום עובר אחת ושתיים

הנדידה ממשיכה דרומה. האורבניות החולונית היחסית משני האלבומים הקודמים (נוף פשוט ועם להקת אודיטוריום) מומרת בנופים פתוחים יותר , עם אופק, חולות ונשימה, קצת כמו העטיפה הכחולה. כנראה בגלל המעבר לתלמי יחיאל שם הוקלטו השירים, וזה נשמע כל כך טוב ומתאים לנסיעה, להגות מוזרה ובכלל. יצוין שלס מנגן על כל הכלים באלבום  שהוא בעיקר, אבל ממש לא רק אלבום גיטרות.

לנשום מולקולות. קצת על חלק מהקטעים :
האלבום נפתח ברכות מינורית בקטע מהורהר ונוגה 'מחשבות על עבודה', העוטף סיטואציה פשוטה בשכבות אקוסטיות עמומות ויפהפיות . ג'ון דיר מעולם לא תואר מוזיקלית, באופן חלומי כ"כ. קטע נפלא.
הקטע השני הוא הידידותי כאן. שיר דרכים פתוח חוצה ארץ ושדות. פשטות הפרטים הקטנים של החיים.
'שולם' הוא הקטע שכנראה הכי שמעתי מהאלבום עד כה. גיטרות יפות עוטפות  מעוגלות בקטע מהפנט על דוד נפטר תוך כדי הדיסטורשיין והקרחיין… קטע שנע בין זמנים , עם רוח דרומית ששורה עליו. בלי חשמל ! יופי.

'שזיפים' הוא שיר אהבה מקסים המחביא בתוכו גם את שם האלבום . הרבה ריחות וחרוזים רכים בתוך המחוספסות הסמיכה של השירה של לס.
קטע אופייני הוא 'חרמש זורח' (איזה יופי של שם) עם דימוי, אסוציאציות חופשיות והיום יומי . החזרה האוורירית על 'שר' פותחת את הלב כמו סהר מעל שדה חיטה .

"על הלב יוצק דבש
יוצר מחדש
מחייה אדרבא
מעין עולם הבא
בטעמך המתוק
מרבין לעסוק
מנוחה נסיעה
אתה מסייע"
 'פרוותן הירוקה' (של כיפות אדמה..) הוא אחד הקטעים היותר מצוינים כאן. מין רגאיי פסיכדלי כמו שלא היה בכנען מעולם, עם מילים שנלקחו כמו משיר השירים החילוני. כל הקטע טובל בהיס שמזכיר את הרוח השורה על אכסניות הכוכב.

"אל מקום חשוב
לא נקי מפחד
חשוב אבל
מיילים מן היעד"

הקטע הנועל 'מקום חשוב' הוא מין קטע מסע (בשאיפה) , בלחן געגוע יפה. כמובן שכמו בכל אלבום של לס , מוזכרים מטוסים ..וזה כאן.

הקונקשיין .האלבום הזה בעיני הוא פסגת יצירתו של אלי לס שזה לו כבר אלבומו השישי , אחרי שנים רבות בשולי השוליים של המוזיקה המקומית וחבל שכך. מה שפשוט ויפה זה שאלי לס עושה מוזיקה בשביל המוזיקה. לא סצנה , לא פוזה ולא שאר קליפות למרות שאולי אלה היו מקרבים קצת יותר קהל למוזיקה המיוחדת שלו.

כל אלבומיו של אלי לס להורדה חופשית (ניתן ורצוי גם לשלם) בעמוד ה בנדקאמפ שלו .

 

מודעות פרסומת

היה אינדינגב 6

22 באוקטובר 2012


לאחר הפסקה של שנה חזרתי לגבולות, לפסטיבל ולמה שנהיה ממנו (ביחס להתחלה). הייתי בימים חמישי ושישי, מדלג בין שתי הבמות בתוך המתחם וגם לא מעט בכלל בבמה האזוטרית והמושקעת (סאונד מצויין) של המועדון התל אביבי RRC (ריאליטי ריהאב סנטר), אי שם בערבות החול מחוץ לגדר כיאה לקבורת מתאבדים .

בבמת ה RRC היתה גם ההופעה הראשונה ששמחתי לראות של להקת צנזורה הבאר שבעית (סופ סופ ) עם קארין צרפתי וקולה המלא והאדיר. רוק מצויין ולא שגרתי שהתאים למיקום הדרומי, לזמן ולהזיית הערב. ממש מורגש החיבור הפנימי בלהקה והעובדה שהם ביחד זמן רב. יופי.
בחזרה למתחם ללא כוונה תחילה נשארתי להופעת דניאל זמיר והקלרינט. מוזיקה מעניינת יוצר זמיר, אם כי זו נשארת כך והתקשתה לפרוץ אצלי משהו רגשי. וירטואוזיות על כלי זה אף פעם לא העניין הרי. זמיר מגובה בהרכב שבלט בתוכו המתופף ( ילד ? נער ? ) עופרי נחמיה שניגן על התופים כמו קלידים עם רגש , אווריריות והמצאה והיווה מפלט לחפירות הקלירנט של זמיר. לקראת סוף הופעתו החלו קטעים קליטים ודיאלוג שִירִי של זמיר עם הקהל ולזה היה כבר קשה להישאר . .
חזרה ל RRC .לראות את לבנון ללא יובל הרינג היה קצת מוזר, אולם עדיין התחברתי למדיטציית הרעש המרוכזת שלהם. גם כאן המתופף עירא מורסטין ריכז את תשומת ליבי.. נגינה באופי כמעט הפוך מאותו עפרי נחמיה. . וגם המראה.
ביום חמישי אציין עוד את צמד ההופעות הנועלות של שתיים ועשרים.. – דנסקי (עידן שמעוני) עם הרכב מורחב שלטעמי לא עשה טוב לקטעים האינטימיים בבסיסם, כשסולו גיטרה או דמותו שואבת תשומת הלב של הקלידן ממש לא התאימו ( לי ) . ללא קשר יש בעידן (הדמות) ובשירים עצמם יופי מיוחד. אחרי 4 קטעים מדדה החוצה התעכבתי עדיין ליד הצלילים המהפנטים בבמה המשנית של Farthest South , טריו שעושה מין שילוב של מונוטוניה, ג'ימג'ום, אלקטרוניקה וחפירות שונות. מאד מעניין.. ואנסה לתפסם בהופעה אורבנית קרובה.


יום שישי החל גם הוא בבמת ה RRC  . למרות בוסריות המופיעים בבוקר היה שם משהו נינוח ומאפשר כשנהנתי בלי לאהוב את המוזיקה. הממ..
בצהריים הגיעה לבמת הקוף ההופעה של האמן שאני הכי אוהב בעולם, שלום גד, שהיתה גם ההופעה שגרמה לי לא להתלבט אם להגיע לאינדי נגב הפעם.
שלא כצפוי (בראשי) גד נתן סט חריג שכלל שילוב בין קטעים חדשים לגמרי (שניים מהם בבכורה עולמית) בחלק הראשון לבין אלה המלהיבים את קהלו גם בת"א בחלק השני. היה מרגש לראות את ההופעה יחד עם קהל יחסית גדול וגם לשמוע את סוף המדבר שגד כתב לדבריו בתלמי אליהו, קילומטרים בודדים מקיבוץ גבולות. ( והשירים החדשים כה נפלאים ).
חזרה ל RRC . אלי לס ! גיבור גיטרה, נתן הופעה קצרה לצערו ולצערי עקב שיבוש מקומי. גם כך היה תענוג לשמוע את מילות האדמה והעיר של לס ,עם לכלוכי הגיטרה נותנים לרוחי מעוף ומשוש. ( ויש לו ילדים מהזהחמודים).
עדיין בבמה זו חיכיתי לחיה מילר שתמיד טוב וכיף לראות , בטח באי שם. ואכן. קוסטה קפלן נהיה מין מיני כוכב בטוח בעצמו ויוצא החוצה במקומות הנכונים . היה יופי.
חזרה למתחם, בבמת הפיל הספקתי לראות כארבעה קטעים של עבודות עפר הנהדרים שאלבומם הוא אחד היפים מהשנה החולפת. גם ההופעה השאירה לי טעם של עוד, מהמוזיקה העדינה והמפותלת מילולית שלהם. וללא פוזות.
פאניק אנסמבל עברו בשנים האחרונות מין תהליך מ ארט-רוק מעניין ל ארט רוק הרבה פחות מעניין. העיבודים הפכו ליותר רוקיים וקליטים, כשהמהות נסדקה. הילה רוח כסולנית מילאה איכשהוא את החלל של יעל קראוס, אולם מורגש כי היא רק שרה את השירים ולא חיה אותם. הופעה שהתנדפה דקות לאחר סיומה.
כמו לפני 3 שנים גם הפעם ההופעה של 'קין והבל 90210' היתה מהטובות והמלהיבות. הם באמת באמת כועסים (על הכל) . היה ממש מתאים ההופעה, הווליום, המסביב, ושאול לוריא.
לא אוהב את הבילויים. ניסיתי. פרשתי אחרי כעשר דקות.

סה"כ בלטה בפסטיבל החמרה במגמת  ה"שמייח" שגם כך היתה אחת הבעיות שלו בשנים קודמות. צריך להיות אולי איזשהוא איזון בין אינדי מדכדך ובריא לבין המוזיקה הבלקנית\ יהודית\ צוענית וכו' . אבל לא אלין. שלום גד !

ותודה גדולה לליאור שחוץ מהתעקשות מינורית על שבב נועם רותם כיתת רגליו באשר אלך.



'נעילה (Race Your Shadow)' – אוסף להורדה .

9 ביוני 2010
Everything so out of order"
;no bias on the playback head
,papers for the border – all the tape is read
,the future burns my tongue, the noise-gates all are shut
."breathe the vacuum, believe there's reason in the cut

האוסף להורדה (או בקליק על העטיפה מעל). 49 דקות. 99 mb.

הקטעים :

1.  Sandy Bull (Live, Plays Bach) – Bouree
2. Changes – Bleeding Out Your Feelings Evermore
3. משה שוראקי – הזמן מתעופף
4. Enip Sukanda – Ujung Laut
5. Beck – Derelict
6. אלי לס – רחם הסילון
7. טליה אליאב – איזיס ואוזיריס (הופעה)
8.  Peter Hammill – The Cut
9. Peter Hammill – Palinurus (Castaway)I
10. שלום גד והיהלומים – הלהתראות האחרון
11. Unknown Orchestra (Plays Bartok) – Music for String Percussion  and Celesta(adagio)                  I
12. Jennie Tourel (Sings Ravel) – Kadish
13. Josephine Foster – Indelible Rainbows


יש הרבה מה לאמר על כל קטע בנפרד והשילוב שלהם יחד, כמו גם למילים בקטעים ואפילו למספרם. אך אשאר מחריש ויעשו הצלילים את שלהם (או לא).

יומיים בתוך פיתקית אחת

15 בפברואר 2010

את חלקו של הסופ"ש האחרון (5+6/2/10) ביליתי בבית פיתקית לרגל יום ההולדת (בערך) החמישי של הלייבל. לפני המילים על חלק מההופעות שראיתי, ראויה לציון מיוחד הכנסת האורחים של אנשי פיתקית אל ביתם, סידור וארגון המקום באופן מרשים עם הרבה לב. הבמה ה"גדולה" בחדר הפנימי נראתה כמקום הופעות ותיק וטוב עם חלל מצוין. אם הייתי מחליף את הגיטרות החשמליות בפסנתר וצ'לו הייתי חושב שנקלעתי למאה ה 17 לאיזו טירה דקדנטית ובה מסיבה מוזרה של הילדים החורגים. הקירות, האזור המדורה והתאורה הצהבהבה עשו את שלהם.

היום הראשון התאפיין במזג אויר זעוף (ויפה) , גיטרות נוקשות והופעות עם אופי קשה יותר באופן יחסי כשהיום השני היה רך יותר הן מבחינת ההופעות והן מבחינת הקהל שכלל ילדים ועוללים. השמש גם זרחה בקור בחוץ.פיתקית

כוחי אינו איתי כרגע אז אשרבט מעט על חלק מההופעות . ההופעה הראשונה שראיתי היתה של ה mummies & puppies דואו תוף וחשמלית ברה מז'ור. רועש צפוף ואנרגטי אולם אחרי מספר קטעים נהדפתי לאחור אולי בגלל הדמיון בין הקטעים או אורכה של הופעה זו (שנגסה מסתבר בהופעות המאוחרות יותר) .בגדים כהים ומלוכלכים ללא הוראות כביסה, מסוג המוזיקה שצריך לזוז איתה ו"לחוות" .
ההפתעה הראשונה מההרכבים שלא היכרתי היתה של ממלושן. טריו סול-די-אז המנגן רוק עם מלודיות מענינות ושילוב יפה בין הסולן עב הבשר והקול בחשמלית לשרון קנטור בתופים וקולות. כמעט את כל הקטעים אני זוכר כטובים. ארצה לראות אותם שוב.
מנסיון עבר החלטתי לדלג על דיויד בלאו כשגם למוזיקה של אסף שריג שאותו אני רואה לראשונה לא התחברתי. כלאמר יש עליו הרבה. רואים. אבל אולי זו האנגלית או אותו גורם מיסתורי מבורך וארור שגורם לי לא לאהוב כל דבר.
אלי לס היה נהדר (ולמרבה הצער קצר) , אני מרגיש שיש לי כבר חלק מצרור המפתחות לקודים הרבים של האיש. יש כאלה שלמרבה הצער עדיין לא גילו אף מפתח. השירים החדשים נשמעו מצויין ובכלל יפה לראות את ההרכב שמנגן איתו ביחד. מין שלווה כזו ביניהם בתוך כל השירים.. במיוחד המתופף סגור העיניים. לס גם מתגלה כאיש סאונד משובח.

ליום השני הקפדתי עד מאד להגיע בזמן (בערך..) . שוטה הכפר ויועצו של המלך – ריסקינדר בהופעה! פעם שלישית או רביעית שאני חוזה בפלא. לאחר מבואסות מה נקרא לזה בהתחלה נכנס הבחור לנבכי סמפלרו והפיק יהלומי רעשים ומשפטי כאב שבורים . נהדר (רק איך אומרים "כן" בעברית?). דני הדר אחריו היה נפלא. בכלל הדר הוא אחד הדמויות הכי מקושרות לפיתקית מבחינת זמן ועוד בחינות שאיני יודע. לאיש יש נוכחות חזקה ויחד עם שיריו החדים ולחניהם העדינים והיפים שבה אותי לגמרי. יצויין במיוחד שירו החדש "אסף" לזכרו של אסף רוז שנהרג לפני כמה חודשים. ( ניתן לראות כאן )
את רועי ארד זכרתי לטובה, איכשהוא מאינדינגב2, אולם הפעם זה לא עבד. אסור לו אולי לגעת בכלי שמפיק צלילים (כלאמר מותר לו. מי אני שאגיד 'לא' ) הטקסטים ה(כאילו) שטותיים עוברים טוב יותר בדיבור בלבד או על רקע מוזיקה שמנוגנת מדיסק, אבל התחברתי לחלקים קטנים מזה.
לנגה שלו קול מיוחד ויכולת מרשימה להתחבר לשירים. רק עם אקוסטית ולעיתים עם מפוחית ובנינוחות יחסית היה טוב להתפתל עם הקטעים הקלילים והכבדים. את אלבומה הבא (חושבני) יפיק יהוא ירון.

עם קשר לפיתקית וללא קשר לסוף שבוע הזה גיליתי ביוטיוב קטע של דני הדר ונגה שלו יחד באינדינגב הראשון. יפהפה. אין לי מילה אחרת.

‘הלילה נגמר, בא האור’ – אוסף שירים בעברית להורדה

1 בנובמבר 2009


האוסף במקור נוצר במסגרת פורום מוזיקה ישראלית בווינט.


האוסף להורדה כאן, או בקליק על תמונת העטיפה.

הקטעים :

1.  דרורה חבקין – יולה יולה. 1970
2.  שלוש חית – אל תצעק (גיטרות). 1990
3.  צוות הווי של נח"ל – אנית הסתיו. 1970
4.  אלי לס – חלום נוסף. 2008.
5.  דיקלה – געגוע. 2000.
6.  הדודאים – העולם בשחור לבן. 1971
7.  נימוי – רמיקס לצדיק זכריה. 2007.
8.  לא אכפת להם – שתי ציפורים. 1970.
9.  אלי לס – בשרו של הנשר. 2008.
10. מיקה קרני ומיקי שביב – עולם אחר. 2001.
11. שלום גד – חי טוב (הופעה). 2009.
12. לוליק – ההר הירוק. 1970.
13. משה חבושה – בן אדם (סליחות) ??19
14. אלי לס – סיבה טובה. 2008.
15. צילה דגן – תמונת רגע. 1970.
16. יוחנן קרסל – זה בא לפעמים. 2009.
17. להקת שפתיים – מאמא. 1993.
18. אלברט סופר – פגישה מקרית. 2009.
19. אלי לס – הפרפרים יחיו לנצח. 2008.
20. צ'ארלי מגירה ונערת ההפקר – דה טורקיש אלביס. 2004.
21. ליאור ייני – שיר המים.  1970.
22. ואן פזנובסקי – שיר הארנבת. 2008.
23. אלי לס – וושינגטון. 2009.
24. טפט – כרישים. 2000
25. רע מוכיח וברי סחרוף – האימה תתכבד. 2009.
26. חוה אלברשטיין – ולי יש בקשה. 1972.



הקטעים כאן הם שילוב בין ישן לחדש. סאונה חמימה ויבשה ואח"כ קפיצה לבור מים קרים (.. לא ממש) . לצד קטעים מהשנים האחרונות, יש כאן קטעים ישנים שאיכשהוא בלי להתכוון  גיליתי בדיעבד שכמעט כולם נוצרו ב 1970 ממש, או סמוך לשנה זו.

אלי לס יקירי מהווה כאן ציר באוסף ויש כאן חמישה משיריו כשארבעה מהם מתוך 'אודות הנשר' מאשתקד (איזה מילה). כל הקטעים אהובים ומופלאים בעיני  והשילוב ביניהם  חביב  על עורכם עד מאד.
תמונת העטיפה  מורכבת מעטיפות האלבומים מהם נלקחו (פרט לגד וסופר) כשאציין שהעטיפה היא מתוך האלבומים המקוריים .
הרבה קטעים שחלקם קצרים. 99 מגה ביט. 79 דקות. העטיפה היא גם לינק להורדת האוסף.

'הלילה נגמר, בא האור' - לינק להורדה (ועטיפה)

פיטפוטיפה:

1.  דרורה חבקין – יולה יולה. 1970
מתוך חלק שני של 'שירי הרחוב' . מופקר ומיושר.
2.  שלוש חית – אל תצעק (גיטרות). 1990
גירסת הגיטרות לקטע . מתוך ההוצאה המחודשת.
3.  צוות הווי של נח"ל – אנית הסתיו. 1970
הרכב שפעל לצד ובצל  להקת הנח"ל, ללא המוחצנות שאיפיינה הרכבים צבאיים. לחן של סשה ארגוב.
4.  אלי לס – חלום נוסף. 2008.
שיטוט במח האחורי בחלקי הכרה ומשפטים שבורים-רציפים.
5.  דיקלה – געגוע. 2000.
"שלא תחשוב שלא הֶכפת לי.."
6.  הדודאים – העולם בשחור לבן. 1971
כשהוא עוד היה בן אדם, בגיל 21 , מתי כספי מוציא את הדודאים מהארצישראליות בעיבוד    חדשני ומפתיע. הנה מה טוב ומה נעים. מילים קלאוסטרופוביות של ישראל גוריון.
7.  נימוי – רמיקס לצדיק זכריה. 2007.
הזורנה של זכריה מדוללת ומסומפלת.  כישוף כורדי.
8.  לא אכפת להם – שתי ציפורים. 1970.
קטע מצחיק אבל עצוב. מטופש אבל חכם.
9.  אלי לס – בשרו של הנשר. 2008.
צמחוני אני אך הקטע הזה נובע מתוך אסוציאציות (לא) מודעות לעצמן.
10. מיקה קרני ומיקי שביב – עולם אחר. 2001.
מתוך איפי באותו שם. "טוב לי ובכל זאת אני רוצה עולם אחר".
11. שלום גד – חי טוב (הופעה). 2009.
הופעה עם אלי שאולי בתל אביב. הקטע הפותח מתוך האלבום שאולי יצא בעשור הזה.
12. לוליק – ההר הירוק. 1970.
במקור מתוך 'נסיעה מדומה' שכלל קטעים של לאה גולדברג ולחנים של סשה ארגוב.
13. משה חבושה – בן אדם (סליחות) ??19
רע מוכיח ואלון כהן סמפלו ב'סליחות' את הקטע הזה אותו מצאתי על קלטת ישנה בחנות אחת בבני ברק ורק שם. איכות טכנית  בינונית לכן.
14. אלי לס – סיבה טובה. 2008.
איך קטע פשוט יכול להפוך לב ובטן. ככה בעדינות.
15. צילה דגן – תמונת רגע. 1970.
קטע נשי משלוש דמויות שהלכו לעולמן טרם זמנן. מילים של תרצה אתר, לחן של  דפנה אילת המופלאה.
16. יוחנן קרסל – זה בא לפעמים. 2009.
קטע אינסטרומנטלי שפותח אלבום מיוחד מהשנה חולפת.
17. להקת שפתיים – מאמא. 1993.
קטע שהיכרתי דרך הסדרה "שבתות וחגים". לא הייתי מגיע אליו אחרת.
18. אלברט סופר – פגישה מקרית. 2009.
מתוך הופעה בת"א. מילים של שבא סלהוב. שם האוסף מכאן.
19. אלי לס – הפרפרים יחיו לנצח. 2008.
איזה יופי של שם לקטע. ולא רק השם.
20. צ'ארלי מגירה ונערת ההפקר – דה טורקיש אלביס. 2004.
מתוך 'פרגמנטים רוקנרוליים' דה ישראלי בית שאן ברליניקר.
21. ליאור ייני – שיר המים.  1970.
אין לי מילים לזה.
22. ואן פזנובסקי – שיר הארנבת. 2008.
אורי קריסטל  (סבסוניק) מקליט את אביו ז"ל דרך הטלפון.
23. אלי לס – וושינגטון. 2009.
הקטע הזה אחד המינוריים מתוך 'נוף פשוט' האחרון והנהדר של לס.
24. טפט – כרישים. 2000
סאונדים קולות והקלטות במוזאון הרצליה.
25. רע מוכיח וברי סחרוף – האימה תתכבד. 2009.
הקטע הנועל את אדמי  השפתות . שונה משאר האלבום.
26. חוה אלברשטיין – לי יש בקשה. 1972.
שיר הסוגר אלבום ילדים מ 1972.  חלום של דקה..

"ולי יש בקשה
בתוך מקשה לשכב
לחלום על כלום
תפרחנה מחשבות ראשי
כפרפרים מתוך נמנום
אבטיחים יהיו לחמי
ומימי אבטיחים
וכשיחשיך – יבואו שועלים
רזים ועצובים
ואל פני ידיפו
ריח ענבים. "


(מילים : נורית זרחי )

ארוחים וקינוחים ב’תיבת נח’ וב’קונכיה’

15 באוקטובר 2009


לאחרונה התארחתי בצמד מקומות בעריכת שירים ו"שירים".

השבוע זה קרה באופן וירטואלי באתר הקונכיה שם ערכתי אוסף של קטעים מסרטים. את רב הסרטים ראיתי ואני מכיר ואוהב, אך חלק מהקטעים מופיעים בסרטים שאני לא מכיר אולם עומדים בזכות עצמם. שם האוסף 'נוע סרט' ועוד מילים בקונכיה או בקליק על התמונה למטה. משם יש לינק להורדת הקובץ.

הקטעים

1.   ברי סחרוף – מעבר גבול . (מייד אין יזראל – ארי פולמן, 1999)
2.   (Bernard Hermann – Vertigo Prelude. (Vertigo – Alfred Hitchcock, 1958
3.   (Thom & Nackt – Cape of Good Hope (Land of Plenty – Wim Wenders, 2004
4.   (Giovanni Fusco – Marianne (La Guerre Est Finie – Alain Resnais, 1964
5.   Tuxedomoon – Carry on Circles
(Bardo Hotel – George Kakanakis & Tuxedomoon, 2006)
6.   (Popol Vuh – Brother of Light (Nosferatu – Werner Herzog, 1979
7.   (Sarah Polley – Courage (The Sweet Hereafter – Atom egoyan, 1997
8.   Laurent Petitgand – Identity
(Notebook On Cities And Clothes – Wim Wenders, 1989 )
9.   (Philippe Sarde – Locataire (The Tenant – Roman Polanski, 1976
10. (Michel Portal – Docteur Petiot (Docteur Petiot – Christian de Chalonge, 1990
11. (Marlene Dietrich – Black Market (A Foreign Affair – Billy Wilder, 1948
12. Krystof Penderecki – Je T'aime, Je T'aime
(Je T'aime, Je T'aime – Alain Resnais, 1968 )
13. Wendy Carlos & Rachel Elkind – The Shining Main Theme
(The Shining – Stenly Kubric, 1980)
14. (Georges Delerue – Ester (Il Conformista – Bernardo Bertuluchi, 1970
15. Sprung aus der Wolken – Pass Attendre
(Wings of Desire – Wim Wenders, 1987)
16. (Giovanni Fusco – Titoli (Avventura – Michelangelo Antonioni, 1960
17. (Irmin Schmidt – Lony's Walk (Endstation Freiheit – Reinhard Hauff, 1980
18. Fred Frith –Middle of the Moment
(Middle of the Moment–Nicholas Humbert & Werner Perzel, 1995)
19. רונן שפירא – ילדות (לנגד עיניים מערביות – יוסף פיצ'חדזה, 1996)
20. Nicola Piovani – Entretien Avec La Mere
(Kaos – Paolo & Vitorio Taviani, 1984)

נוּע סרט

—-

וגם – בחדש אוגוסט יצאתי מהאלמוניות הוירטואלית והתארחתי פיזית בתכניתה המלבבת של ענבל מתן (צ'ילי) – 'תיבת נח' . היה כיף להיות ברדיו הר הצופים הביתי, עם אנשיו התקשורתיים ומסבירי הפנים : ). ובלי קשר , זה הרדיו היחיד שאני מסוגל לשמוע (בשידורים מוקלטים) ומכיל תכניות סופר-מעניינות ומאתגרות, אירוחים, תכניות מאולתרות, או אף דגמים לא ברורים לעיתים. מידי זמן אני שולף תכנית מהמאגר הגדול שם וכמעט תמיד יהיה קטע או הרכב שנשארים גם אחרי, שזה הרבה.

הקטעים שהיו בתכנית (שקראתי לה "המלכה ובעל האוב" משתי סיבות חשובות) :

1. Geins't Nait – Trailles
2. Peter Hammill & Guy Evans – A Forest of Pronaouns
3. Il Gran Teatro Amaro – Mein Schatzinbal-ark.jpg
4. Skeleton Crew-Onward
5. שלום גד – הרצועה.
6. ויקטוריה חנה – אלף בית
7. Cowhause – Loose Slots
8. Wire – A Touching Display
9. Blaine Reininger & Coti K – Odious Path
10. חוה אלברשטיין – הציפורים אינן יודעות
11. ערן רייס – זה לצד זו (בהופעה ב"קצה" ב י-ם)
12. רייסקינדר – Track 2
13. אלי לס – רק טוב


לינק ל'תיבת נח' ומשם יש קישורים להאזנה.

‘אגדת יְלָדִים אחרונה’ – אוסף להורדה

7 בספטמבר 2009


האוסף שכאן מבוסס בחציו על פרוייקט גנוז וקדום שיצר האירכוב שבי גורם לי להעלותו לשטח פנוי ברחבי הרשת
ולהציעו להורדה כאן. "בחציו" – כי בכל זאת עבר זמן וחלק מהקטעים נשמעו כיום לא מתאימים, או ששולבו כבר באוספים אחרים. כל הקטעים בשפת הקודש חוץ מאחד בערבית,
וגם שם ניתן לו כעת – 'אגדת ילדים אחרונה'.


האוסף להורדה

התמונה מתחת למילים היא סוג של עטיפה וצולמה על ידי לפני מספר שנים בסיני. (התמונה היא גם לינק להורדת הקובץ).

הקטעים :

1.   פונץ – האיש עם המכתב. 1992
2.   רועי נשיא – כולם אלי. 2006
3.   יסמין אבן – אגדות ילדים. 2006
4.   ערן רייס – תוליך אותי. ?200
5.   אסף קרן ומוזיקת המקרה – צב. 2004
6.   אלי לס – זבל דמיוני. 2006
7.   זאב טנא – השנה לא היה פה חורף. 2001
8.   להקת ישראל – שיר ערש פלאי. ?
9.   נגה שלו ודני הדר – לא חיה בכלל. 2007
10. הבקרים הרועשים – הן לא המוות קר. ?200
11. אבא – זה לא זה. 1998
12. ענבל פרלמוטר – מעכבת. 1998
13. שלום גד והיהלומים – הכריש. 2005
14. מוג'הדין – עורבים. 2009
15. ג'ורג וסאלם – חבני אליום. 2003
16. יהוא ירון – ערפל סמיך (הופעה). 2008
17. ניסים אליעז – כל התמונות. 2007
18. ברי סחרוף – מִדְבָּר. 1996
19. חוה אלברשטיין – על גג אדום. 1996


למרות שהימים ימי טרום ראש שנה עברית חדשה, אפיים של הקטעים כאן ברובם מהורהר משהו ומתאים יותר אולי לאותם עשרה ימים נוראים שאחרי החג . לא מבחינת נוראותם אלא מהכיוון המופנם ה חשבון-נפשי.
יש כאן קטעים נטושים כמו אלה של הבקרים הרועשים, "אבא" (עם רן שם טוב) , וכאלה שנלקחו ממקומות לא רשמיים שונים ועל כן גם איכותם הטכנית לא תמיד גבוהה. כמו כן ראויה לציון העובדה ששלושה מין המבצעים באוסף אינם בין החיים, על אף גילם הצעיר .
האוסף נפתח ומתעורר בשש בבקר עם צלצולו של שעון ונסגר עם הרדמותה של יונת האהבה . וחוץ מכל אלה יש כאן את אחד השירים הכי יפים ושגיבים בכל היקומים והשמשות.

שתהיה שנה טובה לדגים, לחתולים, לתינוקות ולכל האחרים.

agadat_yeladim_achrona_cover.JPG

‘החומה היא עבה (אבל יש לה שער)’ – אוסף להורדה (אסיף פורום מוזיקה ישראלית בווינט)

13 במרץ 2009


"החומה היא עבה (אבל יש לה שער)" – אסופת שירים שנוצרה במסגרת שליחת אוספים בין משתתפי פורום מוזיקה ישראלית בווינט. עם קליק על התמונה למטה ניתן להוריד את הקובץ הכולל את הקטעים, עטיפה וגם מילים.. מילים.

החומה היא עבה (אבל יש לה שער)

הקטעים :

1. רע מוכיח וברי סחרוף – ים המלח. 2005. 4:18
2. קרני פוסטל – שבע . 2002. 3:51
3. חוה אלברשטיין – בלילה בא המבשר. 1969. 2:29
4. פונץ – מחר השמש תזרח. 2002. 3:24
5. אלי לס – צבא העבר. 2007. 2:46
6. נועה והשמרים – דרכים ריקות. 2009. 3:30
7. רייסקינדר – שוקולד אויר. 2007 3:05
8. יסמין אבן – החלום שלי הלך לאיבוד. 2007. 1:28
9. סליחות – לך אלי. 1995. 6:20
10. מוג'הדין – להיות אדם. 2006? . 1:45
11. חיה מילר – זה נכון אנשים. 2009. 2:39
12. אמיר קרטס – איפה יש. 2009. 3:21
13. דינה בליי – הילד חולם. 1993 1:34
14. שלום גד והיהלומים – בס בבלון. 2000. 4:19
15. דני הדר – בואי כבר. 2005. 2:19
16. די ג'י קארס – AM/PM ו 2008 3:15
17. אתי אנקרי – עננו נא. 1997. 5:14
18. ויקטוריה חנה – אלף בית.. 2002. 9:10
19. אָסתר שמיר – ציפייה לאושר. 2003. 4:05
(נפקד קטע נסתר, ז'אן קונפליקט – כולנו זרים)


ובפרוט קצר:


1. רע מוכיח וברי סחרוף – ים המלח.  2005.
מתוך   '11א'   ים המוות. המקום הנמוך בעולם בתחילת האוסף. השילוב הנפלא ביותר שיש בין שני מוזיקאים ישראלים. הם מוציאים דברים מיוחדים אחד מהשני.גם התאים לי קטע ללא מילים בפתיחה . קטע שפתח ברובו את סיבוב ההופעות המשותף לפני שנתיים בערך.  
2. קרני פוסטל – שבע .  2002.

מתוך 'קרני פוסטל'   גם כאן רע מוכיח מעורב פעיל ביותר. מתוך אלבום הסולו היחיד והמצוין של פוסטל, בנוסף לעשרות אלבומים בהם היא מנגנת. לא שומע צ'לו..
3. חוה אלברשטיין – בלילה בא המבשר. 1969.

מתוך 'שירי רחל'    הקטע הכי ותיק כאן . מתוך אוסף שירי המוות שהזכרתי קודם..מנגן כאן עם אלברשטיין, על כלי הקשה – זהר לוי מאחרית הימים. הוא סוג של זהרפרסקו של אז. כנראה שלהרבה מתופפים קוראים כך.
4. פונץ – מחר השמש תזרח.  2002.

מתוך 'דנה ראתה עבמ'   למרות שזה קטע של פונץ, הוא נשמע לי שלום גד לגמרי . המילים והרוח.העיבוד כנראה של הלהקה. אחד השירים הכי יפים העולם.
5. אלי לס – צבא העבר.  2007.

מתוך  'אודות הנשר'  אלי לס מ פית/קית. אלבום קטן גלמי אישי ומוזר. אחד מאלה שיותר אהבתי בשנה החולפת.
6. נועה והשמרים – דרכים ריקות.  2009.
זמרת ופסנתרנית ירושלמית שאני שומע לאחרונה בקטע שאני מאדאוהב. מופנם ומקורי.
7. רייסקינדר – שוקולד אויר.  2007  .

מתוך 'צרות של עשירים'  .ירושלמי . עם סמפולים גלמיים ומעניינים יחד עםלחנים "מגיעים" משולבים במלמולים כנים וילדותיים.ניתן להוריד את האלבומים שלו כאן .
8. יסמין אבן – החלום שלי הלך לאיבוד.  2007.

קטע קטן הפותח אלבום מקסים עם רוח אחרת, לילדים. גם שני האלבומים שלאבן ל"מבוגרים" מומלצים.
9. סליחות – לך אלי.  1995.
פרויקט סליחות של רע מוכיח ואלון כהן המסמפל ניגוני סליחות מקוריים בתוךאלקטרוניקת ניינטיז. ..מאד אוהב את האלבום הזה ובמאמץ לא קטן השגתי גם אתההקלטות המקוריות של החזנים משה חבושה ואריה עובדיה !
10. מוג'הדין – להיות אדם.  2006? .

מתוך אוסף אוגנדה שלישיה המורכבת מותיקים (יחסית) שהיו בלהקות שונות ומחתרתיות בעיר הקודשמאמצע שנות ה 90. כאן בגרסת שמיכה צפופה לקטע של זהר ארגוב..
11. חיה מילר – זה נכון אנשים.  2009.
טריו רוק חדש וטוב-טוב-טוב. 

תחילת חלק שני :

12. אמיר קרטס – איפה יש.  2009.
כאן האוסף מקבל את התפנית לכיוון היותר מופנם בקטעים הבאים. סולן להקת רעשלשעבר בקטע מאלבום שאני מקווה שיצא מתי שהוא. אלבום הסולו היחיד שלו "ים צהוב" מומלץ ביותר.
13. דינה בליי – הילד חולם.  1993

מתוך אוסף שירים ממחזות חנוך לוין    "היספיק לנו הקיץ, היספיקו החיים? " – קטע מיוחד מתוך האלבום הישראלי האחרון שקניתי מושר ע"י שחקנית בעצם המשחקת ילד במחזה של חנוך לוין "הילד חולם". בכלל האלבום הזה הוא משהו מדכא באופן מיוחד.   
14. שלום גד והיהלומים – בס בבלון.  2000.
שלום המלך. גירסת כיסוי מהממת לקטע של מאיר אריאל, מבוצע בהופעה חיה באולפןרדיו בגלי צה"ל. החשמלית של אלי שאולי כאן מנסרת בעדינות.
15. דני הדר – בואי כבר.  2005.

מתוך 'לאהוב בלי להכיר'     דני הדר בקטע כמו שרק הוא יכול לכתוב. האתר של הדר , בו ניתן להוריד (ומומלץ לקנות) את כל אלבומיו :http://grebulon.com/danny
16. די ג'י קארס – AM/PM.  2008.

מתוך 'מכירת חיסול'    קטע מעבר לפני הקטעים ה"תאולוגיים" והנשיים. לקוח מאלבום היפ-הופ המסמפל קטעים ישנים מאלבומים וסרטים בנוסף לסולנים אורחים ומפתיעים כיזהר כהן(!) ושאנן סטריט.  אההה… הוא ירושלמי.ניתן להוריד חוקית את האלבום כאן :http://www.caressrecordings.com/Habout.html
17. אתי אנקרי – עננו נא.  1997.

מתוך 'למרות ובגלל'    במקור מתוך אוסף השירים על אלוהים, והוא מאד התאים לי כאן . האלבום יצאלפני שאנקרי חזרה בתשובה (רואים גם בעטיפה) והקטע מיוחד לטעמי.
18. ויקטוריה חנה – אלף בית..  2002.

את ויקטוריה חנה ראיתי מספר פעמים בשנה האחרונה. מהמם ומהפנט .הקטע שכאן הוא באיכות בוטלגית, מתוך הופעה בתמונע כשעל כל ה"כלים" מנגןרע מוכיח הגדול (סמפלר ולפטופ) . הקטע הוא תפילה להורדת גשם כשכל שורה מתחילה באות של האלף-בית. שורה ראשונה באלף.. שניה בבית וכו'…
19. אָסתר שמיר – ציפייה לאושר. 2003.
מתוך 'בגלל האנשים שאני אוהבת' . קטע הסוגר קצת שונה באופיו מהשאר. יש בו אופטימיות נקיה ללא ציניות.לא יודע אם הייתי מתחבר אליו ולאלבום אם לא הייתי שומע את הקטע בהלוויה שלאדם מוכר שמת בטרם עת.

אלי לס – ‘נוף פשוט’

2 באוגוסט 1970


יתרון יחסי. יש איזה הילת עבר סביב אלי לס. מין הסתם וההגיון שנולד הוא בשנות השבעים, אך מילותיו, שמות ועטיפות אלבומיו (גם אם לא הוא יוצרם) הולכים ברוח ובאוירה גם לשנים ישראליות מעשורים קדומים יותר מתוך התבוננות רגשית ושפה עכשוית. "כוכב מלא אכסניות" הראשון היה לואו פיי מוזר ונישתי שהכיל הקלטות שונות בסאונד ביתי ומלוכלך. "קישון" (בין אם זה נחל, רחוב או אפריים) השני הוא פנינת מופת המתבוננת ומלחינה את החיים האחוריים כאן באופן נדיר – מסוג האלבומים שיכולים להתגלות ולהיות מוערכים שנים אחרי צאתם. השלישי "אודות הנשר" מאשתקד עופף כבר גם מעל מחוזות אחרים – ברשמים ממזרח היבשת וגם ממערב ודרום הנפש היוצרת.
לאלי לס אין כנראה מגירות בבית וגם לא כיסים גדולים מידי. "נוף פשוט" האחרון הוא אלבומו הרביעי בחמשת השנים האחרונות וכמו אמני לואו פיי אחרים (מבחינת כמות ההקלטות עולה כדוגמה וויל אולדהם) לס מרגיש כותב ומקליט ללא הפוגות גדולות, אולי גם מהסיבה שאי אפשר אחרת מבחינתו, בניגוד לסוג אחר של אמנים (בלי שמות..) להם לוקח שנים של תהיות והתלבטויות בין אלבום לאלבום, עם הדגשה והקפדה על כל פרט ופרט שיכול להוביל למושג Analysis-Paralysis – יותר מידי בקרה על התוצאה= שיתוק יצירתי. בשני המקרים כמובן אין ערובה לכלום והתוצאות יכולות לנוע על כל מרחבה של הסקלה.

פרסת מידרון. עטיפת "נוף פשוט" מורכבת מקולאז'ים של חתכי תמונות המוסתרות ע"י פיתקיות וטקסטים, אך נותנות תחושת מסע, אויר פתוח וזרימה. המטוסים הידועים המופיעים באלבומיו הקודמים במילים מפציעים כאן על העטיפה במלוא הדרם ועתיקותם.
הנוף הגבעתי הירוק והפשוט בחזית העטיפה מוצג כאן בזוית של תשעים מעלות ההופכות אותו למידרון תלול (פשוט.. בטח). האלבום הוקלט כנראה באולפן ביתי ללא ציון שמות הנגנים.. כנראה לס בעצמו .

דרך עפר לכביש. "נוף פשוט" הוא האלבום הידידותי ביותר של לס. הקול שלו כמו מוקלט שכבה אחת קרובה יותר למאזין/ה ללא מיסוך, כמו גם נושאי חלק מהשירים הפותחים דלת באופן יותר חשוף וברור לתאים פרטיים יותר כמו משפחה. יש כאן ריבוי כלים יחסי כשהשימוש בקלידים ואקורדאון יותר דומיננטי מה שמוביל לסאונד יותר רך, בשל ועגול. הכנות שבאה מהקטעים מלבבת כשלס נאמן ומחובר לתחושותיו בין אם הם מנוסחות בפשטות ישירה או בפיתולים אסוציאטיביים. האווירה הכללית כאן מפויסת, טבעית, נושמת. בטן-ראש-לב יכולים ליצור שלושה שלישים..
כמעט מעל כל שירי האלבום יש שמיים. כחולים, מעוננים, סמיכים, נפגשים עם ים ונמצאים ככיפה מעל אותן ערבות, פרחים, אוהלים, גשרים ורמזורים הנמצאים כמילים חתוכות בשירים.אלי לס - ‘נוף פשוט’

"..מפליגה בתוך רמזור
 מרוח על כביש
 על דוושות עם בוץ
 כמוץ עף בשדה קוצי"


(מתוך 'מפליגה' )

פייד אין לשיר שכמו נדגם מקטע ארוך הרבה יותר. גיטרות משמחות בקטע נסיעה החולף על פני נופים אורבניים וירוקים, עם הדיקציה המוזרה של לס שנותנת את הערך המוסף כמעט בכל שיריו, ומהווה אולי את המשוכה שנראית הכי קשה למרות שבפועל היא לא. "המוזיקה שלי היא כמו עשב מכוסח" – מעיד לס על אמנותו בקטע, וכנראה זה דימוי מדויק ומטעה יחד, כמו כל הגדרה שלא התכוונה להיות כזו.

"מתוך ספר על אישה אני חושב
 על אשתי האהובה אני חושב
 שתמיד אומרת שלום לאנשים
 במין טוּב מתולתל תמים"


(מתוך 'הלק המגורד' )

הקטע הליניארי באלבום ואולי של לס בכלל הוא שיר אוהב ומקסים לאשתו, עם גיטרות רכות, קלידים וסיטאר (מסומפל?) שמדגישים את היכולת שלו לבצע גם קטעים נגישים, מתוך פתיחות פשוטה ונקיה. שירי זוגתו גם משתתפת בקולות רקע במספר קטעים.

"לאור היום על החוף
 אוכפים ורתמות
 אבוס הריסוס
 מול בגדי המלכות"


(מתוך 'וושינגטון' )

בלדת פסנתר מעורפלת המנציחה דקות. הודו ? יו.אס.אי ? העליות מהכנרת ? לא משנה . סוסים יש בכל מקום, והאהבה פועמת מעבר למקום וזמן. אנחנו זה מה שחשוב. הרגש העדין בפנים , גם אם מוסתר או עטוף.

איש טוב.  אלי לס פשוט פוגע בכל אלבומיו שדי שונים זה מזה בדקויות רבות . בתוך הבועה המיוחדת שלו שמאד מחוברת לאדמה, נופים ורגשות לס כותב מלחין ומתפתח כיוצר אמיתי ומיוחד. "נוף פשוט" הוא אולי האלבום הנח ביותר להתחיל את ההכרות עם לס, שפחות מסתיר את עצמו כאן. כובע, משקפיים, זיפים, מילה ספרותית, עצימת עיניים ואוהלים הם רק כסות למשהו אחר – קרוב, חברי, ישיר בדרכו, טבעי. לא ברור ? זה לא משנה..
המילים המסימות הבאות הם שילוב של ציטוט מהצגת ילדים ושלי :
"כל הדברים… כל הדברים… כל הדברים קשורים זה לזה. ראש לרגל, ים לחוף, ארץ לשבילו של החלב, מצב רוח אישי למצב רוח אנושי כללי. הפיכת אותה אבן במדבר השוכבת סטטית מאות שנים תשנה אולי משהו עדין , כמעט בלתי נראה בצד השני של הכדור. שינויי אמת קורים לאט.

האזנה לאלבום

אלי לס – 'נוף פשוט', פית/קית 2009.

אלי לס – ‘אודות הנשר’

1 באוגוסט 1900

על כל אלי

המושג "אלבום" תמיד היה בעיני לא רק מוזיקה מוקלטת אלא גם עטיפה, דף מילים, גרפיקה ואפילו ריח. באלבומו השלישי של אלי לס, "אודות הנשר", מקבלים את כל אלה באופן סגפני במיוחד. בעטיפה ביתית (דף ניר מקופל) כמעט נטולת פרטים ועליה רישום- ציור של תרגיל יוגי (?) מספר הודי (??), לוקח לס את המוזיקה שלו כמו צעד אחד לאחור, לשלב החשוף של הסקיצה הלא גמורה והלא משויפת לכאורה, עם הקצוות, החספוס וההזיה. המילים לעומת הפשטות והפשטנות המוזיקלית (שוב ,לכאורה) נמצאות על מטוטלת רחבה יותר, כשהחידתיות הידועה של לס משתלבת בטקסטים פתוחים עמוסי תחושות בהם יש נקודה A ונקודה B עם קו ישר ביניהם (טוב.. כמעט..).

הקטעים כאן שואבים השפעה מהודו ,בה כנראה ביקר- חוה לס, לא במובן השאנטי כלל, אלא במינימליסטיות, ברזון, ברגעי רגעים, בדגימת קול קטנה ('בס שמי עילג' ) וגם בקטעים שאם לא שירת העשבים הם – נכתבו בהשראת מדיטציה, שם קיים המשחק הרך בין שוטטות המח באירועי שגרה לבין ריכוז עמוק והגותי ("מה טעם בשרו של הנשר.."). בקטעים האחרים לס ממשיך את המסע שלו בנופים ובהוויה הישראלים, אותם הוא מפרק דרך חלומות, טקסט דחוס, זכרונות מעומעמים-עמומים ( שתי קריצות ) והרגש המרוחק הזה ששורה על הכל. ציפורים , מטוסים, ופסולת -פיזית ואלגורית- שזורים בנושאים של חלק מהקטעים כמו גם באלבומיו הקודמים והמצוינים, 'קישון' ו 'כוכב מלא אכסניות'.

לס מנגן, שר ומדקלם בעברית באופן ייחודי, מקורי, שלא מתכחש להשפעות רבות, אבל מאד מאד נאמן לעצמו. לעיתים הוא נשמע כמו חזן אשכנזי מופנם ושרוט, ולעיתים כמו תאומים במזל עקרב. הישראליות אף פעם לא נשמעה כך – מתוך החצרות האחוריים והמעושבים, מגרשי האשפה וגם מתוך פאלקונים או בעלי כנף אחרים. נופי ילדות, גיבורי תרבות, אהבות דרך עדשת אליהו הפגיעה והרגשית. אלי לס - אודות הנשרבמובן הפשטני, הדרקון והנחש משויכים לעיניים החומות, לאנשי האדמה, לחם ורגש. הנשר משויך, בהכללה כמובן, לעיניים הכחולות, לאינטלקט, למבט העל הלא-אישי. המוזיקה של לס מתעתעת בין חם וקרבה לאווריריות מרוחקת, נעימה ולעיתים גם צינית.

לקח זמן לאלבום הזה להיפתח בליבי וראשי. ראשוניות הקטעים והאופי החשוף יותר שלהם היו מעין הפתעה מרתיעה מעט, אך לאחר שמיעות מרובות אימצתי את הדיסק הזה כחבר יקר. יש כאן גם נשר, נחש, ירדן, פרפרים, קטעים קצרים ומסתוריים, קטעים ארוכים עם טקסט חבוי (ניתן להבין רק בדף המילים), נוף פשוט ומהפנט אחד ואלי לס, שאולי אם ימשיך לתת לעצמו את החופש היצירתי הנדיר שלו ויעופף כנשר, יזכה להכרה לה הוא כה ראוי.

בסיכום השנה הקודמת כתבתי על דני הדר, גם הוא מפת/קית ( "בית האהבה" ) וצוטטתי את קפקא יקירי. אז אולי זו תחילתה של מסורת.. וגם השנה מתחברים לי תחושתית בקשר רופף מילים של פרנץ בהקשר של אלי לס:

"… ורק הסדק בגזוזטרת העץ למעלה עוד עמד בבהירותו וריתק אליו לרגע את המבט התועה, או אז חש ק. כאילו נותק כל קשר עימו וכאילו הוא חפשי עכשיו יותר משהיה אי פעם, והוא רשאי לחכות כאן, במקום האסור עליו בדרך כלל, כמה שירצה, ואת החופש הזה נאבק וכבש לו כדרך שלא כבשו איש מלבדו, ואיש אינו רשאי לגעת בו או לגרשו או אפילו לפנות אליו בדברים; ואולם – ובזאת היה משוכנע לא פחות – כאילו אין בעולם דבר חסר פשר יותר, נואש יותר מן החופש הזה, מן החיכוי הזה, מאי-הפגיעות הזאת" (מתוך 'הטירה').

האזנה לאלבום

אלי לס – 'אודות הנשר' , פית/קית 2008