Posts Tagged ‘רוברט סילברברג’

"..ספר אחד לקרוא ומחברת 70 דף..", שלום גד בעשן הזמן

17 בנובמבר 2009
מחברת 70 דףאמש הופיע שלום גד בבירת הדרום ב'עשן הזמן' – חנות ספרים מיוחדת ומין מרכז תרבות באר שבעי. במקום לכתוב שוב (מה שלא היה קורה) באופן ישיר איך היתה ההופעה או מה היא עשתה לי, החלטתי לאור המראה המלבב של ספרים משומשים ברקע ההופעה לקחת קטעים מספרים שאני מאד אוהב ולצטט מהם קטעים שינסו לתאר משהו ליד וקרוב להופעה המסוימת הזו, לגד בכלל ובמפגש של אלה איתי . נסיון למצוא מילים מתאימות בספרים לא קשורים מתוך ידיעה שהדיוק הוא חלקי והתחושה חלקית פחות . למי שיש סבלנות לקרוא . למטה בכל זאת יש לינק לרשמים מההופעה הקודמת (גם) באותו מקום.

קטע ראשון :

כאן, במבוך, היו לו תשע שנים לחדד את זכרונותיו. הוא כבר מילא כמה וכמה קוביות בקטעי זכרונות, אך היה זה בעיקר בשנות גלותו הראשונות, כאשר ניכר בו החשש שמא יפוג עברו כעשן. הוא גילה שזכרונו מתחדד עם השנים. ואולי היה זה פרי אימונו הרב. הוא היה מסוגל לראות בעיני רוחו מראות, לשמוע קולות ורעשים, לחוש בלשונו טעמים, להריח ריחות. הוא היה מסוגל לשחזר שיחות שלמות באמינות רבה, לחזור מילה במילה על מסמכים ארוכים ומפורטים, האמנות שלמען חתימתן ניהל משא ומתן. הוא היה מסוגל לקרוא בשמותיהם של מלכי אנגליה, מראשית ההסטוריה שלהם ועד ימיו. הוא זכר את שמות כל הנערות והנשים שאותן ידע.
(מתוך 'האיש במבוך' , רוברט סילברברג)

קטע שני:

בעלת הבאר מכבה מנורה. התקליט נסתיים. הם כמעט באפלולית. הגיעה השעה המאוחרת, ועם זאת המחויבת, של סגירת בתי הקפה בהירושימה. הם משפילים את עיניהם שניהם, כמו נאחזו צנעה מופלגת. זורקים אותם החוצה מן העולם המסודר והמאורגן, שהסיפור שלהם אינו יכול להשתלב בו. המאבק הוא בלתי אפשרי. היא מבינה זאת לחלוטין, בבת אחת.
כשהם זוקפים שוב את עיניהם, הם בכל זאת מחייכים, "כדי שלא לבכות", במובנו הכי ברור של הביטוי.
(מתוך התסריט של 'הירושימה אהובתי' , מארגריט דיראס)

קטע שלישי: 

..ואת אלה עלי לנסות ולהבין כעת, להצעידם במשעול הצר מאד של העובדות, לצנן את ערפל הרפיון הרך לכלל טיפות צלולות, אלא שלא אעשה זאת. רק אקום כעת מעל מיכסה הבטון המנומר יבלות אבן, ואלך מכאן, ולשם שינוי, וכדי שלא יעלו במוחי מחשבות או מסקנות ותהיות, ובעיקר לא – סקירה מעמיקה, בחינה ובדיקה, של הערב הזה והלילה הזה, אני מתחיל כבר כעת לשרוק.
(מתוך 'רץ' ' דויד גרוסמן)

קטע רביעי:

היתה שעת-בוקר מוקדמת מאד, הרחובות נקיים וריקים, שרוי הייתי בדרכי אל תחנת הרכבת. כשהשוויתי את שעוני עם שעון מגדל אחד, נתברר שהשעה מאוחרת הרבה יותר ממה שחשבתי, צריך הייתי למהר מאד, הבהלה שמחמת הגילוי הזה נטלה ממני את בטחוני בדרך, עדיין לא הייתי בקי ביותר בעיר הזאת, למזלי נמצא לי שוטר בקירבת מקום, רצתי אליו ושאלתיו בקוצר נשימה לדרך. הוא חייך ואמר : "אותי אתה שואל לדרך?" "כן", אמרתי, "שעל כן איני מוצא אותה בעצמי". "הרף מזה, הרף", אמר ונפנה הצידה בתנופה, כמי שמבקש להתייחד עם צחוקו.
(מתוך 'תאור של מאבק' , פרנץ קפקא, תרגום – שמעון זנדבנק)

קטע חמישי:

חִידָה אֲשֶר תְּשוּבָה לָהּ אַיִן
לוּטִים בְּאֹפֶל צְעָדָיו:
מָתַי בָּא אַרְצָה, וּמִנַּיִן ?
הֵיכָן הִשְלִים אֶת לִמּוּדָיו ?
הֵיכָן נוֹלַד הוּא, וּבֶן כַּמָּה ?
מִמִּי הוּא מִסְתַּתֵּר, וְלָמָּה ?
וְעוֹד כָּהֵנָּה קֻשִיוֹת ! –
כָּל עוֹד יוֹשֵב הוּא כָּאן בֵּינֵינוּ,
רוּחוֹ אֵיתָן, לִבּוֹ הוֹלֵם,
בְּעִיר קָדְשוֹ, יְרוּשָלֵם,
חַמָּה זוֹרַחַת בְּשָמֵינוּ,
מָאוֹר גָּדוֹל, תָּמִיד נָכוֹן,
עַמּוּד עָנָן, כּוֹכַב צָפוֹן.
(מתוך 'מקום אחר ועיר זרה' , מאיה ערד)

 

מודעות פרסומת