קיפודים קטנים על חלק מהופעות העת האחרונה . .

כאילו לא עברו הרבה שנים , עולים לבמת האוזנבר אמיר קרטס, ג'וני שועלי ועודד פרח ומתחילים מיד ב"נוסע לבד" מהאלבום הראשון של רעש. ההופעה פורסמה ככה בצנעת מה ולא הוגדרה כאיחוד של רעש אלא כהופעה של קש"פ המנגנים (גם) קטעים של רעש. הצנעה הזו היה גם על הבמה בהופעה ישירה , נטולת פוזה ונראה ששלושתם מאד נהנים לנגן יחד בלי אותו משהו דביק שעלול להיות בהופעות איחוד. למרות חלודת מה בביצוע חלק מהשירים ההופעה הייתה מיוחדת ומרגשת, וזאת בגלל העובדה שרב השירים של רעש הם בין טובים למצויינים ואותה עמימות נקיה שציינתי קודם.
באופן אישי תמיד התחברתי יותר לקטעים של קרטס ברעש (וגם לאלבום הסולו הנהדר שלו 'ים צהוב' ) שם בתוך חיספוס ורעש יש את הרגישות והמילים המחפשות-אובדות-כה יפות . קרטס מביא איזה תוספת נוירוטית מחוייכת שלוקחת את המוזיקה עוד הצידה.
רב הקטעים בהופעה היו מהאלבום הראשון, ורבים גם מהאלבום השלישי והמיוחד 'אני זה לא אתה' (כתב-יאיר יונה) שם הלהקה צללה לסאונדים אלקטרוניים מופנמים יותר ומילים רוחניות (בעיקר בקטעים האחרונים).
בין הים להר ובין רעש למלודיה. זה הקטע שסגר את ההופעה סופית.
♠
כברה של דרך עשתה להקת חיה מילר מאז אותה הופעה שנתיים וחצי לאחור – ה"נעל הכבדה" היתה אז עוד "רגל מעץ". מאז יצא לי לראותם מספר פעמים בהופעות משולבות ונסיבות אחרות. בהופעה האחרונה לפני כשבועיים התרכזתי בעיקר בסתיו בן שחר המתופף. יש אין ספור דרכי תיפוף. . יבש, טכני, מדויק, כבד, מהיר וכו' . תופיפט המילרים מכה בהם באופן כה חם חי וחזק שלרגעים דימיינתי את צרותי ומחסומי ככדורים תחת המקלות . שיתנפצו. חזק לא מתייחס רק לעצמה אלא ללב גדול שמורגש שם. חוץ מזה ההופעה של המילרס היא כיף מפולפל של מילים והומור-בוץ חשמלי מתוחכם כזה (חתיכת). הרכב נהדר.
(אותו בן שחר אחראי אגב להפקה המוזיקלית לערב המחווה המסקרן ל 'מלכת אמבטיה' של חנוך לוין שיועלה בתחילת יולי)
♥
להופעת החיה קדמה הופעה פותחת קצרה של טל אורן שבאופן מדוד מפלסת דרכה בשוליים הצרים של החולות והצפיפות. רווחים בין ההברות,נשימות, מילה מדויקת, שֶקט והך בתוף, מופשטות של רגש, עפעפיים מתוחים, הלמות הדם. יופי.
♦
ל אסתר שמיר אלבום יפה נפש (בלי שום ציניות) אהוב עלי – 'בגלל האנשים שאני אוהבת' שמו ,שיצא ב 2003. לשירי שנות ה 80 אין לי שום קשר וחיבה וגם אלבומה החדש חצה את הקו העדין מהנפשיות של הקודם לכמעט מיסיונריות (בהגזמה). להופעת השמיר הלכתי אחר לחץ חברתי מתון וקבלת כרטיס חינמי. שמיר אישה לבבית ומרשימה מבצעת בעיקר שירים ותיקים (למרות שהיא "כבר לא שם") בנוסף לקטעים רבים מהחדש. מהאלבום חביבי בוצע לצערי קטע בודד. סה"כ היתה הופעה מהנה אם כי הנסיון לרצות את הקהל היה על גבול המטריד, בנוסף לשיר הסיום הנורא – במקום הכי נמוך בת"א, מעבר לחשיבותו האובייקטיבית. לאחר הופעות רבות מאווררות ומאופקות היה משעשע ומוזר עבורי להיות בתמונע מלא בקהל נלהב המלווה את השירים בכפיים ושירה.
עברתי רק כדי לראות.
♣
עוד קיפודים על שירלי ואיתמר, נגה שלו ואלברט בגר בעתיד המעורפל (ואולי לא).

תגים: אמיר קרטס, אסתר שמיר, חיה מילר, טל אורן, רעש