יומיים בתוך פיתקית אחת

את חלקו של הסופ"ש האחרון (5+6/2/10) ביליתי בבית פיתקית לרגל יום ההולדת (בערך) החמישי של הלייבל. לפני המילים על חלק מההופעות שראיתי, ראויה לציון מיוחד הכנסת האורחים של אנשי פיתקית אל ביתם, סידור וארגון המקום באופן מרשים עם הרבה לב. הבמה ה"גדולה" בחדר הפנימי נראתה כמקום הופעות ותיק וטוב עם חלל מצוין. אם הייתי מחליף את הגיטרות החשמליות בפסנתר וצ'לו הייתי חושב שנקלעתי למאה ה 17 לאיזו טירה דקדנטית ובה מסיבה מוזרה של הילדים החורגים. הקירות, האזור המדורה והתאורה הצהבהבה עשו את שלהם.

היום הראשון התאפיין במזג אויר זעוף (ויפה) , גיטרות נוקשות והופעות עם אופי קשה יותר באופן יחסי כשהיום השני היה רך יותר הן מבחינת ההופעות והן מבחינת הקהל שכלל ילדים ועוללים. השמש גם זרחה בקור בחוץ.פיתקית

כוחי אינו איתי כרגע אז אשרבט מעט על חלק מההופעות . ההופעה הראשונה שראיתי היתה של ה mummies & puppies דואו תוף וחשמלית ברה מז'ור. רועש צפוף ואנרגטי אולם אחרי מספר קטעים נהדפתי לאחור אולי בגלל הדמיון בין הקטעים או אורכה של הופעה זו (שנגסה מסתבר בהופעות המאוחרות יותר) .בגדים כהים ומלוכלכים ללא הוראות כביסה, מסוג המוזיקה שצריך לזוז איתה ו"לחוות" .
ההפתעה הראשונה מההרכבים שלא היכרתי היתה של ממלושן. טריו סול-די-אז המנגן רוק עם מלודיות מענינות ושילוב יפה בין הסולן עב הבשר והקול בחשמלית לשרון קנטור בתופים וקולות. כמעט את כל הקטעים אני זוכר כטובים. ארצה לראות אותם שוב.
מנסיון עבר החלטתי לדלג על דיויד בלאו כשגם למוזיקה של אסף שריג שאותו אני רואה לראשונה לא התחברתי. כלאמר יש עליו הרבה. רואים. אבל אולי זו האנגלית או אותו גורם מיסתורי מבורך וארור שגורם לי לא לאהוב כל דבר.
אלי לס היה נהדר (ולמרבה הצער קצר) , אני מרגיש שיש לי כבר חלק מצרור המפתחות לקודים הרבים של האיש. יש כאלה שלמרבה הצער עדיין לא גילו אף מפתח. השירים החדשים נשמעו מצויין ובכלל יפה לראות את ההרכב שמנגן איתו ביחד. מין שלווה כזו ביניהם בתוך כל השירים.. במיוחד המתופף סגור העיניים. לס גם מתגלה כאיש סאונד משובח.

ליום השני הקפדתי עד מאד להגיע בזמן (בערך..) . שוטה הכפר ויועצו של המלך – ריסקינדר בהופעה! פעם שלישית או רביעית שאני חוזה בפלא. לאחר מבואסות מה נקרא לזה בהתחלה נכנס הבחור לנבכי סמפלרו והפיק יהלומי רעשים ומשפטי כאב שבורים . נהדר (רק איך אומרים "כן" בעברית?). דני הדר אחריו היה נפלא. בכלל הדר הוא אחד הדמויות הכי מקושרות לפיתקית מבחינת זמן ועוד בחינות שאיני יודע. לאיש יש נוכחות חזקה ויחד עם שיריו החדים ולחניהם העדינים והיפים שבה אותי לגמרי. יצויין במיוחד שירו החדש "אסף" לזכרו של אסף רוז שנהרג לפני כמה חודשים. ( ניתן לראות כאן )
את רועי ארד זכרתי לטובה, איכשהוא מאינדינגב2, אולם הפעם זה לא עבד. אסור לו אולי לגעת בכלי שמפיק צלילים (כלאמר מותר לו. מי אני שאגיד 'לא' ) הטקסטים ה(כאילו) שטותיים עוברים טוב יותר בדיבור בלבד או על רקע מוזיקה שמנוגנת מדיסק, אבל התחברתי לחלקים קטנים מזה.
לנגה שלו קול מיוחד ויכולת מרשימה להתחבר לשירים. רק עם אקוסטית ולעיתים עם מפוחית ובנינוחות יחסית היה טוב להתפתל עם הקטעים הקלילים והכבדים. את אלבומה הבא (חושבני) יפיק יהוא ירון.

עם קשר לפיתקית וללא קשר לסוף שבוע הזה גיליתי ביוטיוב קטע של דני הדר ונגה שלו יחד באינדינגב הראשון. יפהפה. אין לי מילה אחרת.

מודעות פרסומת

תגים: , , , , ,

תגובה אחת to “יומיים בתוך פיתקית אחת”

  1. נט Says:

    גם בכל השנים המיוזעות והקשות ביותר של שירותי הצבאי – מעולם לא הזעתי כמו באותו סוף שבוע בבית פתקית.
    האם זה טוב?
    כנראה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: