שלושה מצבי יהלומים

הבלוג בטראומה. הצופן לא פתיר, העבר מדמם והחדש בערפל. המצב הקליני גרם לכך שלא הייתה כאן עדיין התייחסות ל"תלמי אליהו" של שלום גד שיצא לפני כשלושה חודשים וחותם את טרילוגיית 'המצב' וזה כבר לא עביר במרומים.
במקום להתייחס באופן פרטני לאלבום האחרון בו הכלבים מירושלים מומרים לסולמות או לטרילוגיה הנפלאה והנדירה הזו בכלל רק אצרף כאן שלושה קטעים מהיותר אהובים עלי משלושתם.

'במו ידי' הוא שיר עם מילים כמו רציניות שקשה לי לא לראות גם את החיוך ממנו הוא נעשה בתסריט הכללי. הסאונד והעיבוד של הקטע מפתיעים ומזכירים לי את בק (כתבתי כבר). שיר סוחף ומומופנט.

הקטע הסוגר את 'ירושלים' הוא אחד היפים של גד ולכן גם אחד השירים היפים בכלל. כמו מוחבא בלחן (בבתים) של 'הפועל השחור הראשון' קטע נשפים משנות השלושים או הארבעים, עם ההוד, הרכות והעצב הפנימי. גד משלב את זה לתוך רוק, עם מילים שגם בשמיעה בפעם המי יודע כמה מצמררות אותי מחדש. אם תהיה פעם הבאה אני רוצה להיות בה. גם אני רוצה.  פשטות, מורכבות וחציית זמנים ודורות. קטע חד פעמי.

אינדינגב הוא לא על אינדינגב . גד לוקח פסטיבל עכשווי ומקשר את הסמליות החלוצית שלו להפרחת השממה של העולים (אולי כלומר..) וכמו בחלק גדול מהשירים של גד המשמעות נפתחת מעבר לברור והישר ומגיעה רחוק כמעט כמו הנופים והרוח הגדולה השורה על שיר המסע הזה.

שני קליפים מהמבוך .

רעיונות משוטטים , יישום חלקי , טכניקה לוקה ושני שירים יפים יפים. צֹפן חדש בעברי.

אורסולה שוורץ – לא

שלום גד – הלב

 

סינדרום ירושלים (2) . אלבום חדש לשלום גד – 'ירושלים'.

האלבום לשמיעה והורדה

בתדירות המדהימה של פעם בחצי שנה בא האושר לבקר – אלבום חדש נוסף לשלום גד – "ירושלים" חלק שני בטרילוגיית 'המצב'. האלבום הזה גורם לי לאחר זמן רב לאחוז בעט המקלדת ולכתוב קצת בבלוג רשמים מאד ראשוניים ומתלהבים, מה שלא קרה מספר חודשים (אוסף חדש בהתהוות). משוחד או לא (ולא) יש כאן 11 חברים חדשים ונפלאים שבחמשת הימים מאז צאתו של האלבום איני יכול להפסיק לשמוע שוב ושוב.

גד ממשיך לנסות כיוונים ורעיונות מוזיקליים, עם שירי כישוף-תפילה, מחוספסות תואמת בלחסן, שירי כמהון עמוק וגם שירים קליטים באווירה מעשורים קודמים. הלחנים יפים כ"כ שבא לבכות וזאת עם שפה חוצת סיפים . בשמיעות מאז צאת האלבום כמו בכל אלבום של גד יש את המשפטים האלה שנצרבים בתוך הראש והלב וגם כאן –

"אף אחד לא רואה (כל אחד יודע)
כל הכיתה מחכה לך " ( 'פשקווילים של אהבה' )
מסיבה עלומה לי עדיין המשפט הזה מרגש כל פעם מחדש. השיר הזה מכיל אנדורפינים במינון גבוה.

"אבא הולך לצבא ברכבת הראשונה
ואם אבא הולך לצבא בני, זה אומר שיש מלחמה
ועכשיו זה הזמן לישון
עכשיו זה הזמן לישון " ( 'אני לא אהרוג' )
מעין "שיר ערש" מורכב לילד בליווי גיטרה אקוסטית בלבד. פולק ירושלמי וגלובלי נדיר.

"ואם תהיה פעם הבאה
אני רוצה להיות בה
אני רוצה לבוא לחתום
עם כל תמימי הדור " ( 'הפועל השחור הראשון' )
הקטע הסוגר את האלבום נפלא במיוחד ומכיל לחן מצמרר עם מילים מקוות ותוהות כאחד עם הקול הזה של גד פותח השערים. שיר על זמני עם סגולות מרפא מעבר למה שניתן להסביר.

הכותרת של האלבום גורמת לחפש את ירושלים בכל שיר, אם כי נראה שההקשר לפחות בחלק מהקטעים הוא לא ליניארי. ההבנה של הקטעים היא לאו דווקא מילולית.

תהייה שולית שלי היא איך הקטעים היו נשמעים אם גד היה מקציב לעצמו שלושה חודשים לאלבום או לחילופין שנה. מעניין .

זכות גדולה היא לשמוע את האלבומים הנדירים האלה כשהם קורים, מהיוצר והאמן הענק הזה.

מסור, דבש, קפה שחור. (על) שלום גד והיהלומים – 'תל אביב תל אביב'

האלבום לשמיעה קניה והורדה.

הכתיבה כאן היא נסיון לכתוב על חלק מהאלבום כשההצלחה שלי לנסח למילים את שאני חושב ומרגיש היא חלקית מאד ואולי טוב שכך. בפער הזה נוצרים וזורמים אותם דברים נסתרים המרכיבים יופי.

שלום גד באלבומו החדש מתחיל לפרוט את שירו המופלא 'המצב' מתוך ' שירי ארץ ישראל ' לתוך טרילוגיה אלבומית ש 'תל אביב תל אביב' היא הראשונה בהם. הלקוניות לכאורה בשם האלבום נשארת פשטנית חלקית  כששם העיר מוכפל לשם ההאצה אולי או סיבה שובבית אחרת (ים סביב של א"ס). באופן מדהים שאני מסרב להתרגל אליו , גם כאן יש 12 קטעים מעולים, מרגשים, חותכים, מתוקים, מעוררים המהווים יצירת מופת נוספת חצי שנה בלבד אחרי 'שירי ארץ ישראל' שבלב עגול אני יכול לאמר שהוא בין האלבומים הנפלאים ששמעתי מעודי.

האלבום מורכב כאמור מ 12 מדורי נפש המרכיבים מעין מסע-סרט המתחיל עם הגעת האמן ל תל אביב מלא תמימות ותקווה כשבתרמילו "פֵּרות ודברי מאפה" . . (איזה יופי) והתפכחות מהירה כשאת תל אביב הוא לא מוצא. המוזיקה מהירה קריסטלית וקליטה. . אולי הלהיט של האלבום במובן "ההוא" , אבל על להיטים אחר כך. הקטע השני 'קח אותי להלוויה' הוא אולי מהבוטים של גד מילולית יחד עם הגיטרה המנסרת של שאולי, אם כי גם כאן ההלוויה אולי כמטפורה והקול התנכי של גד כאן לוקח את הקטע למחוזות אחרים.

"היא תעלה לך קרבן במטבח הישן
ואם תבוא ותריח את העשן
אל תיבהל, אל תיבהל
בסוף אתה תאהב את הטעם "

'בני אדם' הוא שיר פולק עברי כפי שלא שמעתי מעולם, באווירת בלהה שהשאלה אם הסיפור הוא בין הוא והיא בעיר,  או בין הוא ותל אביב נשארת בעיני פתוחה. התאורים בקטע חזקים ומודגשים , גם בגלל הניגוד לרכות קולו של גד . השילוב של הכינור כאן צרוף.
השיר ששמעתי הכי הרבה עד כה מהאלבום הוא כנראה 'במו ידיי' . גד ממשיך לנסות הגייה ולחנים נהדרים ולא צפויים . קצת יותר מארבע דקות מופתיות של מונולוג למומו דימיוני (או שלא), עם כל החדות והחמלה שיש בטקסט. הלחן במיוחד בקטע עם הקולות קורץ ל בֶּק עם עין סגורה.
'הלהיט' הינו שיר בלחן קליט ויפהפה שמסתתרת בתוכן מין נוגות רגשית לטינית אפילו.. המשפט " אל תשפוט על הלהיט " המחסיר את המילים 'את' או 'פי'  נתקע בראשי וממגנט אותי לקטע הזה שוב ושוב ושוב ושוב. גאוני . עניין השיוך של הקטע לכותרת האלבום נסתרת בעיני ולא משנה . .

"זמר מחפש מתופף 
הוא נוסע, הוא עף, הוא רוכב 
הוא חוצה את היער בחושך 
וצועד אל תוך הנהר "

החיפוש שקיים הרבה בשירים של גד מופיע  גם ב 'מתופף מחפש להקה' באופן מצחיק וסוריאליסטי. הקול של גד קצת נבלע במיקס עם הגיטרות של שאולי, מה שמגביר את ההזייה , הכמהון והטשטוש.
 'ציפור נדירה' מחשמלת שנסון לדיסטורשן הרמוני. התחושה הסוריאליסטית מהקטע הקודם ממשיכה כאן  לתוך אווירת סרט אורבני-אפוקליפטי (כל הקטעים בחציו השני של האלבום) כשאני חושב שתל אביב לא זכתה עדיין לאסופת שירים כה יפה וצבעונית  עד כה, גם אם ההקשר עקיף.
אחרי צמד השירים האלה מגיעים ארבעת השירים האחרונים שבראשי יש חיבור וקשר הדוק ביניהם. 'חייב לעבוד' המשופע בתיאורים "ארציים" יפהפיים ( "אני הגעתי לעיר עם מקוש על הגב ופנס על המצח ..") עם מוזיקת געגועים שמיימית ומלאת תשוקה לחיים פותחת את העיר והלב . ב'שלג' (עוד שיר עם שם תשבצי) יש השתתפות חיננית של קאמי מלץ ואלי דראי  כשגד ממש מלחין סצנה בבית קפה ממחזמר או סרט . איש חכם טוען כי יש כאן ציטוט או השפעה מ"מטריות שרבורג" סרטו של ז'אק דמי מ 1964.

"אצלי בכיס יושבים צפופים
מפה אחד לחמישים
מצפן שבור ודרכון בלי שם
וכמה סלעים שאספתי איתי "

אורבניה, אופנוע וגיטרה חשמלית בדהירה סוחפת מהפנטת ופואטית על אופנוע רגע לפני הקתרזיס המציאותי בסוף , בקטע בלחן נשגב. האלבום שנפתח עם בוא האמן לתל אביב מסתיים בצמד המילים "חייב לעבוד", אם כי גם כאן השאלה על איזה עבודה מדובר .

גד אורז את האלבום הנפלא הזה בדף אינטרנטי בלבד , עם "עטיפה" מטרידה משהו עם צילומי שכבות, ים תל אביבי ו(כמעט) פרסומת לבירה . . כשיצוינו גם היהלומים הכוללים את אלי שאולי הנהדר, אלי דראי וגיל פדידה.

המוזיקה של שלום גד היא לגבי מהדברים היפים , רוחניים ורלוונטיים שיש. מסוג הסיבות ששווה לחיות עבורן ( יש עוד ) וכשגד כמו מזרקה יצירתית מנפיק אלבומים בתדירות כזו בשנתיים האחרונות הצורך שלי כמאזין למוזיקה מאושר מאד.

עם ובלי קשר – התמונה שמעל צולמה בצרפת ע"י Henri Cartier Bresson  צלם שידע להנציח רגעים באסתתיקה נדירה ללא שימוש במניפולציות צילום , אלא בתכנון מקום המצאו ועיתוי הצילום (גם) .

'אוסף קוד 2’ – סיכום מוזיקלי זמני לאוספי ‘צֹפֶן חָדָש בְעֲבַרך’

מתהום הענן ואוּנת הלב אל דרך שסימונה לא ברור.

האוסף להורדה כאן או בקליק על ה"עטיפה" ( 78 דקות , 127 mb )

האוסף כאן הוא סיכום מוזיקלי זמני (?) לאוספים בבלוג מפברואר 2010. את האוספים לפני כן ניתן לראות מסוכמים ב ' אוסף קוד ' הראשון.

מתוך הערפל, השרב והקור מגיחים אט אט פרטים בודדים מהאוספים השונים אל תיבת המטמון הרגעית. עוד רגע היא לא תהיה מוארת ואולי לא תהיה שם כלל.

יש כאן בדרך כלל קטע בודד מכל אוסף בנוסף לשני אורחים שלא היו כאן בעבר.

היה תהליך נפשי לבחור קטע אחד בלבד מכל אחד מהתיבות, כשבנוסף לשיקולי ההתאמה המשונה ביניהם אני יכול לאמר כי חלק מהקטעים שכאן הם מהאהובים עלי ביותר.

 ( התמונה בהגדלה )

1.  רעש – מעיין 
הקטע הלא אפייני הפותח את אלבומם השלישי של הרעשים.
מתוך  ' אל מזח האושר ' הישראלי והדואלי.

2. Kevin Coyne – Song of the Womb   
מתוך  ' Strange Tunes in My Head  ‘ מיקסטייפ שהוקדש
כולו ל Coyne.

3. Mario Salvucci – Sad Hotel (Barreto)I
יוצר איטלקי מיוחד שעושה מוזיקה לסרטים. כאן עם זמרת אנונימית.
מתוך ' תאטרון ערבוֹת ' . אוסף מחוץ לעיר ובתוך החדר.

4.  Soma – White Robes
קטע נדיר מכל בחינה.
מתוך ' Low Cloud Cover ' המושלג  .

5.  Machmoud Achmed – Bemen Sebeb Letlash 
כישוף אתני עמוק 
מתוך ' עֲגָלָא \ זְמַן קָרִיב ' החצוי. ללא תקנה.

6.  משה שוראקי – אל תלכי רחוק
יוצר ירושלמי שהקליט שני אלבומים נהדרים עד כה.
מתוך ' מִבַּעַד לַדֶּלֶת ' אוסף ישראלי חוצה זמנים וסיפים.

7.  Changes – Bleeding Out your Feelings 
אחד השירים הכי יפים שיש.
מתוך ' נעילה (Race Your Shadow) 'המרוכז והמסויים . .

8.  The Caretaker – False Memory Syndrome   
קטע המסמפל באופן מצמרר נעימה משנות ה 30.
מתוך  ' נשף סיום ' , כשמו כן הוא .

9.  יהלי תורן – אפרסמון
קטע קצר למילים של אגי משעול.
קטע שני מתוך ' אל מזח האושר ' .

10. Laurent Petitgand – Old Kids
מוזיקאי צרפתי מופלא שעושה בעיקר פסקולים. כאן בשיר "רגיל".
מתוך  ' תהום שמש מעל 'שנוצר סביב מלות 65 שנה לנפילת
פצצת הירושימה.

11. המוזיקאיםמ'מעלה צביה' – Promise of Friendship   
איכות טכנית בינונית לקטע אקוסטי קסום.
מתוך  ' ערש חי ' ( כי דווי לא רצוי ).

12. דרורה חבקין – דעת איש
מתוך אלבום גנוז לשירי עידן סובול. אחד הקטעים הכי יפים בעברית
שאני מכיר.
מתוך  ' דגלים – פרחים – גדרות – שקרים 'שנוצר סביב
יום הזכרון והעצמאות אשתקד.

13. Love – You Set the Scene
קטע אורח שלא הופיע באוסף.

14. Stereolab – Ticker Tape Of The Unconscious
תת הכרה כגלקסיה מימית.
מתוך ‘ Drink Like a Fish ‘  הדגי והשמיע.

15. מנטש – הענק
מנטש שנפטר לפני מספר שנים, בקטע יפהפה עם עזרה מידידים.
מתוך ' רגע לפני הנעילה 'העברי כנעני.

16. ברק אלנקוה והגטו סווינגרס – עיני מלאות בדם
קטע אורח נוסף שלא הופיע באף אוסף, מצלליות
הזמן האחרון.

17. Het – Penis
צמד שיצר את אחד האלבומים המוזרים שאני מכיר.
מתוך  ' Amby & Valent ' אוסף אמביינט וממש לא רק
שהתארח באתר הקונכיה.

18. King Crimson – Fracture
אחד הקטעיים הנצחיים של ההרכב.
מתוך ' הפטגון מקרי ועיוור ' הרנדומלי.

19. Anonima 12
אולי זה יותר מסימבולי שזה דווקא הקטע הנועל, מבחינות רבות.
מתוך ' אנונימה ' האוסף ללא פרטים על מבצעיו.

אלכימאי עשב מר (2) – על 'שירי ארץ ישראל' של העבד

(נסיון שני ומורחב יותר לכתוב על האלבום. אולי כל כמה זמן אעלה מלים נוספות עד שאורכן יגיע לראש הרי מואב)

האלבום לשמיעה , קניה והורדה בבאנדקמפ  

"אלה החצוצרות ואלה התופים 
אלה המדים ואלה הסוסים האחרונים "

(חובש את קסדת האוביקטיביות ומהדק הרצועות היטב)

11 שנים אחרי האלבום הראשון של העבד, משתחרר בחג החירות אלבומם השני והוא מרנין, מפתיע, מרגש, עמוס, ניסיוני ויוצא דופן.
שלום גד האיש הראשי מאחור מאגד את ההרכב המקורי הכולל  גם את אלי דראי, אמיר זוסקוביץ וטלי אלבז , בנוסף לשלל אירוחים הכוללים חברים מפונץ, בני משפחה, ילדים, חצוצרות ועוד מיני כאלה שלא היו עד עתה באלבומיו.

למרות הציניות בכותרת האלבום, התחושות הלא פשוטות מחלק מהמילים ואפילו הבוטות ב"עטיפה", גד מתיך את כל אלה באופן עדין וחד יחד, בלחנים יפהפיים לתוך קטעים מורכבים וזורמים המשתלבים ומסתרגים בתוך עצמם וביניהם, מפיסות ליצירה שלמה.

האלבום נשמע בחלקים נרחבים שלו כמחזמר פנטסטי ומוזר, בשימוש בקולות השונים והמעברים בין ובתוך הקטעים וזאת למרות שהנגיעה שלו במציאות חיינו כאן כמתבקש (על פניו) משם האלבום , קימת, אך גד יודע לשלב זאת בדרך מופלאה עם סוריאליזם , כפל משמעות (לראות עיני כמובן), עם ההומור השלומגדי והמילים-משפטים שנשארים בראש זמן נצח עם כל פשטותם ומורכבותם יחד ונפתחים כפקעת רבת שכבות.

התחושה מכל השירים ביחד שהם האמנות עצמה והמרכז. אין איזה מופע אגו או האדרה אישית. הקולות של כל המשתתפים שחלקם אינם זמרים וזמרות אלא פשוט שרים כאן בקולם, במין ענווה ,כדי לשרת משהו אותו יצר גד , נותן לאלבום הזה ייחוד נדיר באמת שלו ואיך שהוא עובר. ובמובן הזה, השם של ההרכב 'העבד' תואם , גם אם זו לא היתה כוונתו.

ובכל זאת התייחסות פרטנית לחלק מהקטעים בהתפעמות שלי מ :
– השילוב בקטע הפותח בין הילד לחברי העבד ששרים אחריו, נשמע כמו שני קטעים שחוברו מסיבה חידתית לי. ה"בית" המושר ע"י העבד חוזר על עצמו 3 פעמים .גאוני. זה יכל מצידי להימשך עוד רבע שעה במחזוריות עם החצוצרה והעצב המתוק .נפלא.
– החיבור ב'סיגריה בשקל' בין קליפסו למילים לא עלינו.
– הנינוחות החלומית ב'זה המצב' שעושה מין עיסוי רקמות לנפש , עם המילים האלה שעדיין תעלומה היא סוד קסמן המכשף. המלאכים גבוהים פי שלושה כאן. מופלא.
– הארציות היחסית ב'הד ארצי' עם הקול הישיר של אלי דראי. גם אני יכול להישבע שאין כאן ציניות.
– הליהוק של יהוא ירון ל'אהבה לא טובה' , עם כל סלידתי מזילות המילה – מדהים. לחן יפהפה ונוגה שמזכיר קלאסיקות ישראליות ישנות שירון עצמו מחובר איליהם מאד כמדומני. המילים כמובן מזוותות הכל . וזה לא אהבה רעה אלא 'לא טובה'. נראה כי בהרבה קטעים באלבום יש אולי התכתבות עם שירים ישראליים ישנים (במשמעות שונה) כמו '25 שנה' ו 'בואי לאילת' .
– ' דם צהוב' הוא יצירת מופת בת 7 דקות שכמו מחברת בין כמה קטעים שונים שהותכו ע"י מדען הרגש לקטע אחד. ההתחלה כמעט כשיר ילדים בלחן ("למה לא נלמד להסתדר") מתפתחת למילים עתירות סימבולים של אדמה ואימה בלחנים אוטופיים. המילים בתחושה לא קלות ולא מובנות (לי) במשמעותן, אך זו רמה אחת של הקטע, מה גם שבאופן אישי אין בי רצון אובססיבי להבין רציונלית ומיידית נושאי קטעים האהובים עלי. התיקון או התוספת שגד עושה כאן לשיר הרעות מצמררת בהתייחסות שלה. קטע אדיר.
– המעגליות הקונדסית ב'תיכנס אל תוך חיי'.
– היופי המשכר של הקטע הנועל 'אני רק סקיצה'. "אני עדיין קצת צולע ברגל שמאל ,אבל ברגל ימין, הולך ממש ישר".
ועוד רגעים רבים של קסילופון(?),הקלטות רקע מעורבבות, שכבות, והקול הזה של שלום גד.

המאסטרפיס הנדיר הזה יוצא חצי שנה אחרי 'היהודי המעופף' – פשוט טוב מידי התדירות הזו (בין אם זה חומרים חדשים או שחלקם רק משוחררים כעת). אנשים אפילו לא צמים, השמש תזרח מחר והשמיים לא נפתחו.

הכתוב עדיין רק סקיצה.

(פותח רצועות ומסיר את קסדת האובייקטיביות)

"אין יותר דם
אין דם יותר"

אלכימאי בעשב מר – על 'שירי ארץ ישראל' של העבד

(הועלתה גירסה מעודכנת של הפוסט הזה שכנראה יימחק בקרוב. או שלא)

האלבום לקניה ,שמיעה והורדה ב באנדקאמפ

"אלה החצוצרות ואלה התופים 
אלה המדים ואלה הסוסים האחרונים "

(חובש את קסדת האוביקטיביות ומהדק הרצועות היטב)

11 שנים אחרי האלבום הראשון של העבד, משתחרר בחג החירות אלבומם השני והוא מרנין, מפתיע, מרגש, עמוס, ניסיוני ויוצא דופן.
שלום גד האיש הראשי מאחור מאגד את ההרכב המקורי הכולל  גם את אלי דראי, אמיר זוסקוביץ וטלי אלבז , בנוסף לשלל אירוחים הכוללים חברים מפונץ, בני משפחה, ילדים, חצוצרות ועוד מיני כאלה שלא היו עד עתה באלבומיו.
למרות הציניות בכותרת האלבום, התחושות הלא פשוטות מחלק מהמילים ואפילו הבוטות ב"עטיפה", גד מתיך את כל אלה באופן עדין וחד יחד, בלחנים יפהפיים לתוך קטעים מורכבים וזורמים המשתלבים ומסתרגים בתוך עצמם וביניהם, מפיסות ליצירה שלמה.

לאחר עשרות שמיעות מאז  צאתו לפני מספר ימים (כלאמר הכתוב כאן עדיין חיתולי) , אני עדיין נפעם מרגעים נרחבים כמו :
– השילוב בקטע הפותח בין הילד לחברי העבד ששרים אחריו, נשמע כמו שני קטעים שחוברו מסיבה חידתית לי. ה"בית" המושר ע"י העבד חוזר על עצמו 3 פעמים .גאוני. זה יכל מצידי להימשך עוד רבע שעה במחזוריות עם החצוצרה והעצב המתוק .נפלא.
– החיבור ב'סיגריה בשקל' בין קליפסו למילים לא עלינו.
– הליהוק של יהוא ירון ל'אהבה לא טובה' , עם כל סלידתי מזילות המילה – מדהים. לחן יפהפה ונוגה שמזכיר קלאסיקות ישראליות ישנות שיהוא ירון עצמו מחובר איליהם מאד כמדומני. המילים כמובן מזוותות הכל . וזה לא אהבה רעה אלא 'לא טובה'. ונראה כי בהרבה קטעים באלבום יש אולי התכתבות עם שירים ישראליים ישנים (במשמעות שונה) כמו 'ניגון עתיק' , '25 שנה' , 'בואי לאילת' , 'הרעות' ועוד כאלה שלא הצלחתי עדיין לזהות.
– 'דם צהוב' הוא יצירת מופת בת 7 דקות שכמו מחברת בין כמה קטעים שונים שהותכו ע"י מדען הרגש לקטע אחד. ההתחלה כמעט כשיר ילדים בלחן ("למה לא נלמד להסתדר") מתפתחת למילים עתירות סימבולים בלחנים חלומיים. המילים בתחושה לא קלות ולא מובנות (לי) במשמעותן, אך זו רמה אחת של הקטע, מה גם שבאופן אישי אין בי רצון אובססיבי להבין רציונלית ומיידית נושאי קטעים האהובים עלי. קטע אדיר.
– המעגליות הקונדסית ב'היכנס לתוך חיי'.
ועוד רגעים רבים של קסילופון(?),הקלטות רקע מעורבבות, שכבות, והקול הזה של שלום גד.

האלבום יוצא חצי שנה אחרי 'היהודי המעופף' וזה פשוט טוב מידי התדירות הזו (בין אם זה חומרים חדשים או שחלקם רק משוחררים כעת). אנשים אפילו לא צמים, השמש תזרח מחר והשמיים לא נפתחו.

הכתוב כאמור הוא רק סקיצה.

(פותח רצועות ומסיר את קסדת האובייקטיביות)

"אין יותר דם
אין דם יותר"

מִ ח וּ ץ – לָ צֹ פֶ ן

'Ambi & Valent' – אוסף דואלי ולא רק, בעריכתי מתארח הפעם באתר הקונכיה , שם יש גם לינק להורדה ועוד מילים.

תבלו . . (אם כי נראה לי שאני היחיד).

הקטעים :

1. Harold Budd – Niki D

2. Nine Rain – God's Can Dance

3. Evelyn Glennie – Battle Cry (Mix)

4. Autechre – Tewe

5. Gonjasufi – Kowboys and Indians

6. Benjamin Lew & Steven Brown – Dans Les Jardins

7. Jah Wobble & Brian Eno – Unusual Balance

8. Secret Knowledge – Oh Yeah

9. John Paul Jones – 4 Minute Warning

10. Dopo – Here in the Days After Glow

11.  Het – Penis

12. Jim O'rourke & Henry Kaiser – The Ocean of Truth

13. Murcof – Camino

14. Janet Feder & Fred Frith – Closing

____________

וגם רשמי הופעה קצרים שאשאיר אותם במקומם המקורי בפורום ווינט :

טליה אליאב

כרמי זיסאפל וערן וייץ (וגם קצת על "אבא" )

ערב הפתעה

'נעילה (Race Your Shadow)' – אוסף להורדה .

Everything so out of order"
;no bias on the playback head
,papers for the border – all the tape is read
,the future burns my tongue, the noise-gates all are shut
."breathe the vacuum, believe there's reason in the cut

האוסף להורדה (או בקליק על העטיפה מעל). 49 דקות. 99 mb.

הקטעים :

1.  Sandy Bull (Live, Plays Bach) – Bouree
2. Changes – Bleeding Out Your Feelings Evermore
3. משה שוראקי – הזמן מתעופף
4. Enip Sukanda – Ujung Laut
5. Beck – Derelict
6. אלי לס – רחם הסילון
7. טליה אליאב – איזיס ואוזיריס (הופעה)
8.  Peter Hammill – The Cut
9. Peter Hammill – Palinurus (Castaway)I
10. שלום גד והיהלומים – הלהתראות האחרון
11. Unknown Orchestra (Plays Bartok) – Music for String Percussion  and Celesta(adagio)                  I
12. Jennie Tourel (Sings Ravel) – Kadish
13. Josephine Foster – Indelible Rainbows

—
יש הרבה מה לאמר על כל קטע בנפרד והשילוב שלהם יחד, כמו גם למילים בקטעים ואפילו למספרם. אך אשאר מחריש ויעשו הצלילים את שלהם (או לא).

חתול טריקולור. על האלבום ‘אהבה’ – שלום גד והיהלומים.

לאור מאות הניתוחים מסביב לעשור המוזיקלי הקודם הנה תרומתי הצנועה והממוקדת על (סוג של) אלבום העשור (שלי). 

איני אוהב סיכומים. זו מילה מלחיצה שמתארת כלוב, קו מרושע ושחור ו"סהכ" . .. אולם ככל שהתקופה המסוכמת רחבה יותר, כך היא נכנסת לתוך  איזושהיא אפשרות סבירה יותר להיות רלוונטית. לכן סיכומי שנה בודדת בסופה הם בלתי אפשריים. המון פעמים אלבומים נפתחים או נשמעים זמן רב אחרי צאתם, לעיתים אף שנים.. כמו גם העובדה שאין בי רצון להתעדכן בהכרח באופן מיידי בעכשווי, ובמקביל לקבל את מה שלא הכרתי בעבר. אחרת או כך,  חשבתי על האלבום שאם הייתי נשלח לבור תחתיות או עולמות עליונים  ומתאפשר היה לי לקחת אחד כזה מהעשור האחרון אז  זה היה 'אהבה' של שלום גד ויהלומיו (2005). הבחירה היתה ברורה גם בגלל ששני אלבומיו הראשונים והנפלאים של גד 'תנועות מטאטא מהירות' ו 'סוף המדבר' יצאו בעשור הלועזי הקודם. 

זו לא תהיה ביקורת, אלא מעט מילים על האלבום שיקר לי עד מאד, מעבר למה שאוכל לנסח, ודווקא בגלל זה אולי, ההתיחסות תהיה צורנית וגרפית.

19 קטעים ב'אהבה'. – מס ראשוני שמתחלק בספרה אחד ובעצמו, וגם אם עובדה זו מקרית יש בה לגבי אמירה חצי מיסטית אולי, לגבי ראש המגדלור- האלבום הזה. הכותרת הכה נדושה 'אהבה' נפתחת כאן במובנים שונים, פסיכיים , צינייים, מעורפלים, נטולי אהבה שלמרות הישירות לכאורה של חלק מהמילים והאופי הקצר והחד של הלחנים, מאחוריהם יש עננים, משמעויות אחרות, עצב עמוק מהול בהומור ותקווה, והתבוננות ייחודית של גד על כל מה שהוא מחליט לכתוב עליו.

האלבום נחלק לשתיים (לפחות). חלקו הראשון, עד שיר הנושא מורכב מקטעים קצרים, אנרגטיים, מהירים דואליים, משושים ומתומנים.קלישאות עם עשרות סיכות בהן, קטעים קצרים שנפתחים בלב ובראש ככדור פורח חסר גבולות. גד נשמע כאן עצמתי באופן שונה ממה שעשה לפני כן כשריבוי הקטעים ומִשכם  הקצר מצטבר לאפקט ניכר. יריות פתיחה בצלילים הראשונים (תרתי) באלבום, מתערבבים בהמשך עם שירי רוק, שנסונים מחושמלים, ובלדות מוזרות כשאף אחד מאלה לא נכנס למגירה ידועה אלא פותח דלת למשהו אחר.  אחרי שיר הנושא יש איזשהוא שינוי באלבום – החלק הזה נפתח בקטע הנושא מנוגן הפוך וממשיך בקטעים ארוכים יחסית, בעלי אופי רך יותר, פאטאלי, עם תהומות, מוות ומצילים. שלושת הקטעים הסוגרים כאן הם מהיפים של גד בכלל וכוללים את 'הכריש' הסימפוני והמצמרר ("רגע אחד, פעם אחת, אהיה גם אני גיבור מלחמה, בוער בשדה כבוש" ) , 'בא להציל' בגרסה הארוכה והיפהפיה ו"חופשה של אלף שנה"  הקודר והמדכדך שאיני יכול שלא להזדהות איתו . מעניין שגד בחר לסגור את האלבום בשיר עם האופי הזה עם הטקסט הישיר, במה שאולי יהיה סוג של המשך (כאילו) בתחילת האלבום הבא – 'חי טוב'.  בנסיון למפות חלק מהקודים הרבים המסתתרים כאן ( ואולי הקלישאה "זו לא היתה כוונת המשורר" מתאימה כאן, אך תת הכרה יש לכולנו) מתגלים זוטות מענינות, קשרים בין קטעים ומשחקי זמנים, כשהנוסחאות ללא פתרון ומשוואה אלא יותר רגשיות ואסוציאטיביות.

גד הופך בעברית ובשפה באופן מקורי המשלב בין סיסמאות, שפת רחוב ודיבור יומיומי לשירה צרופה ולחנים עם יופי נדיר. היהלומים שבעצם מנגנים עם גד מתחילת דרכו כוללים את אלי דראי, גיל פדידה ואלי שאולי הנהדר בעיבוד ועבודת גיטרות וסאונד (בעיקר) מרשימה לכל אורך האלבום. גד ממשיך לנוע כשהרוח והקוץ בשיריו החדשים שונה ברובה מזו ב'אהבה' כשאותה מהות גדית  נפתחת ומתגלית באופן שונה. אותו נהג אבל הנוף משתנה. לא פחות יפה.

אלבום אדיר, מבריק, עמוס, חידתי, מצחיק, עצוב וחד פעמי. 

~~~~~~~

". . ועוד מעט באים להחליף אותי."
". . לא הייתי משנה דבר, לא הייתי נוגע בכלום."
". . כל מה שאני מריח זה את הריח של החול"
~~~
אם הייתי יכול לקחת עוד אלבום ישראלי לאותו בור תחתיות (או עולמות עליונים) אז זה היה אלי לס – קישון.

(אין חתולים טריקולוריים. רק חתולות הן טריקולוריות)